לפני 14 שנים. 9 ביוני 2010 בשעה 14:40
הכי קרוב לבד
שבריריות, פגיעות, חשיפה
על הפרצופים שלכםהסחוטים, המיוסרים, המיוזעים, המעונים, המסופקים, הנינוחים, החיים
ואצחק עד כלות...
לפני 14 שנים. 26 באפריל 2010 בשעה 15:59
אדבר איתך
חוה אלברשטיין
כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך
לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.
יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.
כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך
על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.
כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי
לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.
[b][i]
לפני 14 שנים. 23 באפריל 2010 בשעה 19:17
יום נפלא לסדר את הראש
יום נפלא לצייר
יום נפלא ליצור
יום נפלא להתחנך
יום נפלא להיענש
יום נפלא להתמסר
אז איפה אתה...(D)?!
לפני 14 שנים. 20 באפריל 2010 בשעה 17:14
משעמם להיות ילדה רעה בלי תוצאה
אז לרוב אני ילדה טובה ועדיין משעמם לי
הצלפות
חניקה
מרידה
עונש
רצייה
קשירה
התחצפות
עיוורון
כניעה
כריעה
צעקה
כבילה
פחד
חוסר אונים
ג-ע-ג-ו-ע
לפני 14 שנים. 16 באפריל 2010 בשעה 17:25
אישי חושד שאני בוגדת בו
דווקא בזמן שאני הכי לא
ואז אני תוהה לעצמי
אני מוותרת על עצמי
בשביל שכולם יהיו מאושרים
וזה עדיין לא מספיק
ורציתי לשתף אתכם במשהו חדש
משמח ומפחיד
אני בהריון
בתוכי צומחים חיים חדשים
לבני הבכור נוצר אח
ואני מאושרת בשבילו.
שאלתי את אישי
על מה עוד אצטרך לוותר
כדי להיות מה שאתה רוצה וצריך
ובתוכי חוץ מחיים אני נושאת תחושת
בדידות וייאוש
אל תרחמו עליי רק תקשיבו
הרי גם אם קשה לומר לא, אומרים לא
משמע אני יצרתי לעצמי את החיים הללו
אני מרגישה שאוכל לקחת זמן לעצמי עוד כמה שנים
שהכל יותר יתבהר
אוף גם לי זה נשמע מבולבל ולא אמין
אך מאז שאני חיה כאן, בחו"ל אני מרגישה חוסר הכוונה
כמו איבוד שליטה אך לא מהסוג שאליו כל חיי יחלתי.
שבת שלום
לפני 14 שנים. 7 באפריל 2010 בשעה 19:41
אני חיה בחול כבר תשעה חודשים
כאן אין בדסמ, רק חיים קטנים ומושלמים
דרך יפה ומקורית לשמור על שלמות המשפחה
דרך קצרה לשגעון מחוסר ומכמיהה צורבת
הכל כאן כל כך יפה, החיים יותר קלים ופשוטים
נראה שכולם מסביבי כל כך מסופקים
אישי מסופק, הילד מאושר מה יותר טוב מזה?!
ובכל זאת הכתוב מצטייר כמו תלונה
כן, זאת התאוננות, כי מה איתי??!!
לא רוצה אוטו יפה וחדש, לא רוצה טלוויזיה גדולה ושטוחה, לא רוצה בית גדול עם גינה
רוצה להרגיש שייכת, פשוט להיות מאושרת
זה עובד שאני מביטה על חיוכו של בני
זה עובר שהוא לא איתי
אני אמא, רעייה, אך גם לי יש צרכים...
פעם הכרתי איש כאן, חכם מאד, מרשים מאד
ומאז אני כולי שלו
רחוק למימוש.
אני מאופקת, מחכה לתורי
הסבלנות אמנם נגמרת אך בטח זאת רק עוד שוב מהמורה קטנה.
שלך
לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 10:18
קושר את ידיי
כל חבטה משחררת עוד חלק מנפשי
כל לחישה מצילה את נשמתי
אתה מביט בי ומחזיר את גופי למקומו הטבעי
אתה מזין אותי ואין לי צורך באוכל, אין בי צורך לאוויר
כל נים, כל גיד, כל פיסה ממני שלך.
אני על ברכי, מסקלת ידיי זאת בזו ומתחננת שתקח את נשמתי
שתחפוץ בי
שתראה בי את נחמתך.
קח אותי, לוש אותי בין אצבעותיך
עצב אותי כראות עיניך
התקרב אל בטני, לחש לתוכי
את כל רצונותיך
ואני עוד על ברכיי, מרכינה ראשי
קח אותי
ראה בי שאיפותיך
עצב בי את דמותך.
עומדת בלילה גשום מול חלונך
מביטה בציפייה
מחכה שתפנה אליי
שתקרא בשמי, אליך
שואפת להגשים את כל מהוותך.
ואני מחכה על ברכיי, מושיטה את ידיי
קטנות
חושקות אליך
לחפון באושר בתולי את פניך
להיות רק איתך.
שלך.
לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 9:51
אני כאן בביקור
אחרי שבעה חודשים של ניסיון להתגבר על כל מה שהשארתי כאן בארץ וזה כולל את הכלוב, האנשים שרק איתם אני מרגישה שלמה
ומבינה יותר מאי פעם את המחיר שצריך לשלם בכדי לשמור על שלמות המשפחה
שונאת את הבגידה במשפחה, מתעבת את רגשות הפספוס על חוסר המימוש של העולם הזה
הסקרנות כמעט גוברת עליי
אבל אני יודעת, אני חזקה, מאופקת למרות תחושה עצומה של החמצה
מרגישה שלא אוכל לוותר עליכם למרות שאני שותפה סמויה, שותפה שקטה
אני כאן, מביטה בכם, מחייכת, כואבת, משתתפת.
גם לא אוכל לוותר על משפחתי הקטנה והיפה ולעת עתה אני רק איתם, רק שלהם.
את זה הוא לימד אותי, חיבק אותי ומלמד אותי לחבק את מה שיש לי
ואני אסירת תודה לו ועליו.
לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 11:14
קיימת באתר כמה שנים
עם הכרויות ממוססות
ועדיין ההתנגדות פועמת בי
הזכות הזאת להכיר במקומי
בצרכיי האפלים
מתרחקת, מתחמקת, מתנגדת
ללא הרף
זאת הבריחה האמיתית מן ההתמודדות,
חושבת על חיזוק הכינוי שלי
ואולי פתיחת דף חדש, שונה
שיקל עליי את ההתמודדות
כמה טרגיייי :-)
לפני 15 שנים. 15 במאי 2009 בשעה 6:37