|
|
|
מרימה מבטי,
לוטשת עיניים
בחשש
לעבר האופק.
מתחת לכל ההדר והיופי
שוכן לו בדביקות מתמדת
העבר.
כל מכה משכיחה את הכאב.
ידיך נפלאות מתהדקות על גרוני
עוזרות לנפשי
לבכות על מר גורלי.
ובינתיים אתה כאן
נעזר בשדיי חיי
יונק מכאבי עונג מופלג
ששייך רק לך.
יוצר מחדש גופ ונפש
לוקח תחת חסותך כאוס
ויוצק אותי לתוך תבנית מובנית,
רק שלך.
עכשיו, בינתיים
נמצאת בשבילך.
חבל סביב צווארי
הולך ומתהדק
כבר לא מנסה לברוח,
כבר לא מנסה להילחם.
פשוט נותנת לזה לקרות...
זה נראה כמו גורל שנחתם,
החבל מעצב את חיי.
חבל עוטף את עור גופי
וזה מרגיש כמסע תענוגות שרק החל,
אני מושכת ראשי לאחור
ונותנת לעצמי להיעלם לתוך התמכרותי.
חבל מתהדק סביב גופי,
מכסה את כולי
זה מרגיש עכשיו בטוח,
אני מרגישה שאני לא לבד.
החבל פתאום שולט בדרכי
וכולא בתוכו את המשך חיי
חשה איך החבל מביט בכל צעדיי
מכתיב את קצב נשימותיי.
רק שהחבל לא יפנה נגדי
ויפסיק ברגע את קיומי.
[i]
אילו היה בי האומץ
הייתי מביטה ישר בעיניך
נופלת לתוך מלכודת
שמראש ידעתי שהכנת לי
אילו היה בי האומץ
הייתי מביטה בי במראה
משלימה עם מה שחסר לי
מקבלת את מה שנמצא
אילו היה בי האומץ
הייתי לוחשת מילים באוזניך
נשבת לצלילים מענגים
מתמסרת לצלילים מכאיבים
אילו היה בי האומץ
הייתי מרימה את ראשי
ומקבלת את גורלי
להיות על ברכיי (תחתיך)
אילו היה בי האומץ
הייתי מוסרת לך את שתי ידיי
לקשירה ענוגה ומבורכת
מסירה מגננות ובך בוחרת
אילו היה בי אומץ
הייתי מגשימה אותי.
הנני חיה
שואגת בזמן ריצה מוטרפת
באמצע לילה שקט טוב ורע.
הנני יפה
חושקת בבשרך
מייחלת לשסע את גופך
למליוני טריליוני חתיכות
של תשוקות דם, בלתי מסופקות.
הנני עיוורת
הנעזרת בריח דמך,
בריח בשרך,
להגיע למחוז חפצי
שזהו מיטתך.
הנני זונה
המוכרת את גופה
משלחת את מינה
לגבר אשר הוא רק כלבלבון
המחפש להשפריץ את יצריו, לכל עבר
ואחר כך לישון.
הנני אישה
המחפשת פיסת נחמה
בגופי הרקוב והמנוון
ומייחלת נחמה
לגופי, נפשי ומיני
וחושקת בהתגשמות
סיפוק, אושר והגנה.
הנני טיפשה
אשר תמימותי עולה על כל דמיון
וחלומותיי מציפים שוב את העלבון
הנובע מעוד גבר שהשפיך
על פניי את כל תוכנו.
הנני שטן
אשר מתעורר בלילות
מחפש קורבנות,
להטביע את יגוני, בם
לסעוד את בשרם
ולחגוג עם דמם,
לקחת שבויים, עמוק לתוך השאול
לאבד את הרגש ולעולם יותר
לא לסבול.
הנני וזה לא משנה,
הנני, מי שאני.[i]
מתעוררת,
רגליי תקועות באדמה
גופי חש חתכים חתכים, קר לי
מנסה להביט בדמות אשר רוכנת מעליי
אך עיניי מעונות, מכוסות
אני קשובה, לראשונה בחיי
ושומעת רחש, צליל, קול
הדמות מנסה ללחוש לי ברוך
ואני פורצת בצחוק, ציני או מפוחד
חשה איך העור נקרע
ומשתתקת
מכאב, שורף לי.
יכולתי להכיר את העור שמשסע את גופי
ידעתי שזה אתה, מבהיר לי את כוחי
ועכשיו אתה צוחק בציניות
ולוחש שרק אתה קובע את גורלי
הרגשתי הקלה מוסוות בכעס וקללות.
אני מן השורה משחקת את המשחק
לובשת מסכה של קדושה מעונה,
מזילה דמעה של אושר נסתר
שם הוא מקומי, תחת שליטה
חופן את כולי באושר מתוק
והכל מסתדר - (בחלומות 😃
כבר לא יכולה להתנחם
במכת כף ידו
השליטה שלו כבר לא חלק מחיי
לא היתה ולא תהיה לעולם.
נאלצת לוותר על נחמותיי
לעבר ילדי ואב ילדיי
לפעמים חשה תקועה, מבודדת.
כבר לא מתנחמת
אישה קטנה, אישה נורמלית
ובפניי חיוך מר אשר מסתיר את צרכיי
בתוכי סערה, יוצאת מדעתי.
מדמיינת את כליאתי בחדר אטום ומרופד
ואיך אתה בא לבקר אותי
חנוק מדמעות, מבטיח שהכל יהיה בסדר
ובפנים, אני רותחת
צורחת, אלו לא חיי,
ואלו הם, חיי.
ללא שליטה מוחלטת, ללא מכה מנחמת.
ואני כאן, לבד, לוחשת - זקוקה לשליטה.
