שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולה לרגל

הדרך שבין מארז יהלום ללב הכאב
לפני 15 שנים. 9 במאי 2009 בשעה 9:21

לא מצליחה לנתק. מזנקת להגנתך, לפתור לך כל בעיה.
במחיר רווחתי במחיר האושר שיכול להיות לי.
לא מסוגלת לוותר על החלום, שהוא סוג של סיוט,
שאתה תהייה שלי. שיהייה לנו יחד אמיתי, יציב, רגוע.
אם הייתי יודעת כשהתנתקתי וכאבתי, כמה יכאב כשנחזור.
אולי בכל זאת הייתי מבקרת להמשיך בניתוק.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י