יומן מסע

קמה משינה טובה אך לא רצופה כי כל פעם התעוררתי מהכאבים,נזכרת מחרמן ונרדמת חזרה.
מרחפת לי עדיין מכל מה שקרה ומרגישה איך הראש עובד לו אך אין הרבה מושג על מה.
מחליטה לקום מהמיטה לחלץ קצת את עצמותיי ובשרי הכואבים,מסתכלת במראה לראות את החותמות שהטבעת בי לזמן רב וכל כך נהנת מהם אבל התחיל להפריע קצת שאני לא מגולחת וחושבת לי שמי יודע עוד כמה זמן אתה מתכוון שזה יהיה כך וזה מתסכל אותי להרגיש ולראות את עצמי כך.אך נזכרת במה שאמרת לי שצריך תמיד להתמקד בעיקר כי כך עוברים את הדברים קל יותר בחיים אז הבנתי שאם אתמקד בבאסה אשבר וגם הזמן יעבור לי קשה אז חיפשתי דרך איך לשנות את הדברים. אז החלטתי שהעיקר הוא זה שזה מה שאתה רוצה ואם אתה מוכן ויכול לקבל אותי גם כך אז למה זה בעצם זה צריך להפריע לי הרי אני רק איתך ורק אתה חוץ ממני רואה וחוץ מזה אני יכולה להסתכל על זה כחופשה מהגילוח ולתת לעור קצת לנשום,כך יהיה לי קל יותר להתמודד.ומיד אומרת לעצמי את עובדת על עצמך כי לך זה מפריע אז כן לזמן מה אעבוד על עצמי כדי לעבור אותה ביותר קלות כי מה שחשוב איך עוברים את הדברים בסבל או בדרך הקלה יותר.
נזכרת כשגירת והיה אסור לי לקפל את הרגליים ולא לצעוק וזה מגרה ומתסכל בצורה חזקה ואין לי מושג איך הצלחתי,היה רגע שחשבתי שהולכת להשבר כבר כנראה שרק המחשבה לא לאכזב אותך נתנה לי את הכוח.נזכרת בהחזקת החבל למעלה והקרש ששמת מאחור ואמרת לי כי אסור לי לעבור אותו והכאבת והאמת שלא זוכרת אם זה היה העץ או השוט אך הרגשתי שהולכת להשבר,הקרש התחיל לזוז וכבר כמעט ולא יכולתי להחזיק בחבל ושוב רק הזכרון שזה מה שהוראת לי וכי כך אתה רוצה נתן לי את הכוח לעמוד בזה.מנסה להבין איך עם עוצמת גירוי וכאב כמו שהיו הייתי בכלל מסוגלת לזכור את ההוראות אך אין לי תשובה.כל פעם שחושבת כי העוצמות והיכולות שלי מוצו אתה מעלה את הרף ומוכיח לי שזה לא כך ושיכולה יותר.
כל כך אוהבת את השקט הפנימי שנוצר לי בפנים והשמחה והאושר שתופסים מקום.