פרקטלים של זכרון

פעם לפני שהייתי אני
ישבתי על כיסא של מלך שחור

עטוף בגלימה של חול
מעל פסגת מדבר

ביד אוחז שרביט
ולראשו ציור של רוח

כיתרי היה נפשי
ונפשי הייתה חסרה

קידשתי לך מזבח
של אבנים לבנות

עקדתי לך את ליבי

ציוותי על הצליל
להיות לך האור

שיאחז בידך ויוביל
אל מעבר לפסגות העננים

אל מקום משכבך
בינות למלאכים

לשוכני המערות
השארתי את ממלכתי

ויצאתי לגלות ירח