ריקוד אחרון

מעטפה שהונחה על מיטתי, מהחנות אליה הגעתי באמצעות פלייר שניתן לי. דווקא שימח אותי שבחרו לתת שירות מסוג זה ללקוח. מעכשיו יהיה באפשרותי להציג את הכרטיס שנישלח לי במסגרת רכישה נוספת. מיצמצתי, הנחתי את התיק.השתררה דממה סביבי.פלטתי אנקה ומשכתי את השיער לאחור.אפילו לפהק לא רציתי. שטפתי את ידיי והתיישבתי לאכול. פרסתי את חלקי הירקות על הצלחת והיו עוד כמה מנות שהניחה אימי. היא דיברה איתי על מיקרה ששמעה על בחורה שהלכה שולל בעיקבות פרשה שהתפתחה לא יפה בינה לבחור שלא ידוע מה היו כוונותיו מלכתחילה. אז היא אולי השתחררה מאישפוז בעקבות הדרדרות במצבה אך זה לא מנע ממני לאכול את ארוחתי. "מה עם מרק?"-שאלתי, לא היום אז מחר יהיה. קערת הפילפלים החריפים לא משכה אותי. (חריף זה ה-דבר וחריף אמיתי, זה זה שנמצא בצינצנת קטנה המכילה תערובת כתושה ). נעשה קר,
מה על הגשמים שיורדים דווקא בבקרים לפני היציאה לעבודה והצינה של החורף שכבר הגיע. אני זוכרת את הנסיעה לנתניה ביום הסגרירי ההוא. שם הלכנו ברגל לתצפית . ובתקופה זו גבוה מעל פני הים להשקיף על זרימת מי התיכון והעננים שמצללים חלק מהמרחב הימי היה עוצר נשימה ומה היה אילו הייתי מבקרת בחוף השרוי במחיצת האוקינוס. גל שמתרסק מפיק קול ויוצר עוד אלמנטים שעוצרים בעדך ללכת . לצלוח תחת גל עצום שכזה ולהקשיב לתנועה כשאתה ב"תוכו".
להיות שם משמעו להתאחד עם העוצמה הנמצאת בפנים.

איך ההרגשה להתבונן במראה לאחר מקלחת. להניף את הזרועות מעלה ולמתוח את האצבעות בהמשך ליד.כשאתה מודע לשפת הגוף שלך גם הנוכחים בסביבתך מתבוננים וסוקרים את הגוף הזה. לאחר חצי סיבוב הגוף מוטה הצידה והידיים נוגעות בפנים.אם אני אדמיין אותו קשור בגופו ובעיניו:תווי פניו לא אומרים מאומה, אז הפנים שלי יחייכו.גם חיוך הוא סימן.
מבט אל תוך המראה ומחשבה עוברת בראש :"תשגיחי עליו". מבט לעבר הגוף ההוא. התקרבות . עדיין הסקרנות על מה הוא חושב. ואולי נדחף לו את כף הרגל לפה...אם הייתי אומרת לו לדבר ודאי היה מתחנן להוריד את הסרט מעיניו.

...אומנם עיניי היו פקוחות אך במקום לראות שולחן וצג שחור (צבע שלאחרונה אימצתי בחום) "ראיתי" את דמותי מתנשאת מעל ישות רופסת המתחננת לרחמים על חול רך ונעים על רקע הים, כשהשמש כבר מזמן לא מאירה כמו בשעות הצהריים. בין אם הלבוש שלי היה מתאים או לא, נזכרתי בחברתי שאם הייתה יודעת שאני כותבת רשמים ביומן אינטרנטי היא הייתה וודאי מוקסמת מהרעיון... אבל הנחתי שהיא לא תדע.ואפילו אם כן אין לכך כל משמעות.כי היא מכירה אותי.היא שמחה לשמוע ממני ידיעות או כל סיפור שאני חולקת עימה.ושוב המשיכה החזקה הזו אל מרתף או בית שבו אני מכריעה את הדבר הזה.והנה DEEP PURPLE ברקע.וישר ההיגיון פוסק וההרגשה שאתה נסחף אל מהוויך הפנימיים. אותם חללים בהם אתה מעביר אספקה של 'תובנת החיים' אל המקומות שיגרמו למיקוד והתמוגגות. בין אם ההחלטה היתה נכונה או לא- השורות הולכות להתפרסם.
פעימות ליבי...

PEARL JAM ברקע.
יושבת ומתבוננת בשעון השעה שיוצאים מהעבודה ויש סידורים לעשות. אני מתחילה להרגיש שהתחושות הפנימיות שלי שוב מכנסות את המחשבות שלי על העולם הזה שלא ממזמן גיליתי...תוהה איך בכלל כל זה התרחש בתקופה כ"כ קצרה. פיתאום קל לך לנתח מצבים שלא היית מצליח להיחלץ מהם אילולא היית מכיר את ההרגשה של עשה זאת עכשיו.אני משננת בראש פקודות..."פעלי!" "זה יהיה ככה!"... ההרגשה משתנה והדימיון פורץ קדימה אם אני חושבת על סצינה שלמה שבה אני מגלמת. אני עושה מה שאני רוצה .נכון, אי אפשר לדעת מה מתרחש בסביבה אבל הכל עובר דרכי.