את הפרק השלישי שבטרילוגייה צפיתי על פני המסך הגדול. שם הגיבור יוצא אל משימה לא פשוטה ולא קלה להציל את העיר האנושית האחרונה.כשלחם את מלחמתו האחרונה עלה בידו להצליח בזכות יכולותיו הבלתי טבעיות. כששמעתי את ההמון שואג בקריאות ניצחון - הבקיע ההד הזה, אל מול עמידתו הייחודית של הגיבור במסעותיו הסוחפים, את ליבי לנוכח חוסר רתיעתו מלגעת באמת הפנימית. האנושיות בחסדיו מלמדת את דרכו של אדם כשהוא בוחר את יעודו.
נדחקנו אחד קרוב לשניה,התנשמנו בכבדות.הורדתי לו את הבגדים בשניות.הוא הרים את מבטו ואז הדפתי אותו, כמעט ללא התנגדות מצידו.הורדתי חולצה ובחנתי את גופו התיישבתי עליו מתמרנת את יכולת פיסוק הרגליים בחצאית צמודה זו.יגידו שזו סצינה מתוך סרט אבל בתוך כל זה נשמתי בתוך אוזנו.קשרתי לצווארו את הקולר ונשכתי את אוזנו באחת.הוא צווח ...התרחקתי ממנו נגעתי בצווארו רציתי לשאול אותו משהו ובמקום זה התחלתי לצחוק מי היה מאמין שישובים שם כך מתגלגלים מצחוק שנינו אחד בשניה.הסוף שמור בין שנינו.
לפני 21 שנים. 28 בנובמבר 2003 בשעה 9:01