המקרה החדש היה קשה לי. היא נפגעה קשה. היא היתה איתו יותר זמן עד שהצילו אותה וזיהתה אותו. היתה להם עדה שניה שידעה לספר על דפוס הפעולה שלו.
הם הצליבו מידע מהעדות שלי וכמעט הפסיקו לחקור אותי.
בעזרת המידע שלה ושלי הם תכננו מארב ושמעתי שהם תפסו אותו.
לא רציתי לדעת יותר. שאלתי רק אם היא מחלימה ולא רציתי לשמוע מה קרה. רציתי לשכוח. הם אמרו לי שהיא מזהה אותו ותעיד.
הייתי עדה גרועה. המזל שלי.
נחסכה ממני ההופעה בבתי המשפט. יכולתי לספר מה קרה לי אבל לא יכולתי לזהות את התוקף. הוא היה מאחורי. התעלפתי בזמן שהפיל אותי על הקוצים וחנק אותי.
הם ידעו שלא יוכלו להעלות אותי על דוכן העדים.
כששמעתי שהוא נתפס הרגשתי הקלה. כולם נרגעו. חרושת השמועות על הנערות שהותקפו נעלמה.
ט. חזרה לארץ אחרי שהכל הסתיים. אני חושבת שהיא שמעה משהו אבל היא לא דיברה. היא הצטרפה אלי לאוטובוס המאסף שנסע לעיר ולא ביקשה לחצות את השדה ההוא. מאז המקרה גם הבנים פחדו לחצות אותו. הוא השתרע שומם בין הכביש הקטן שלנו ובין הכביש הראשי.
מי שיודע על מה שקרה חושב ששכחתי ועברתי הלאה.
הם שכחו. אני רוצה שישכחו. אני רוצה לשכוח.
לפני 16 שנים. 11 במאי 2008 בשעה 22:04