רולטה רוסית עם המוות

אני לא זוכרת הכל. בסוף הכנסתי את השוטרת והחוקר הביתה. היא ענתה לדברים שדיברתי. הוא ענה לדברים שלא אמרתי. היו לו חושים של נץ. הוא הרגיש בכל היסוס שלי.

הוא סיפר שיש שני מקרי רצח ואונס לא מפוענחים. הוא חושב שאני המקרה השלישי והפריעו לו.
הצרחות שלי הצילו את חיי. חשבתי שהצרחות והנשיכה של היד שלו הקדימו את רגע החנק.
חשבתי שהוא היה יכול להכאיב לי יותר ואז לחנוק אותי.

הם סיפרו שבפעמים הקודמות לא נשארה מי שתדבר. הם לא בטוחים אבל החוקר משוכנע שזה הוא.
החוקר רצה לדעת איך הוא בוחר את הקורבנות שלו ואם הרגשתי שמישהו עוקב אחרי בשדה ההוא. הוא ידע שזאת לא היתה הפעם הראשונה שהלכתי בשדה. הרוצח שלו עקב אחרי הקורבנות. הסכמתי לבוא ולהעיד.

ידעתי שהשדה מסוכן. היו שמועות שמצאו גוויה של מישהי שנאנסה בשדה. רק שמועות.
ט. ביטלה אותן בזלזול ואמרה שאף אחד לא יכול להתנפל על שתינו. ט. היתה בטוחה שתוכל לברוח מכל אחד. ט. היתה קטנטונת ורזה, עם שתי צמות קלועות. אף אחד לא האמין שהיא בתיכון. היא נראתה ילדה. אני נראתי מבוגרת ממנה למרות שהיא היתה מבוגרת ממני בשנה. כשט. נתנה ספרינט לא היה גבר שהיה יכול לתפוס אותה. היא יכלה לרוץ במהירות מרחקים בלי להתעייף. כשרצנו אז כי חשדנו שמישהו עקב אחרינו הרגשתי שיש לה כנפיים.

החוקר שאל על המקום בשדה שהתחלנו להרגיש במעקב ומאיזה כיוון הוא הגיע. הוא שאל על הימים ואיפה איבדנו אותו.

רק כשהתחלתי להעיד הם התחילו לשאול פרטים על התקיפה עצמה. הם נתנו לי להבין שאם לא אספר הכל התקיפה הבאה תהיה על מצפוני.

התקיפה הבאה התרחשה. החקירה המשטרתית והערנות של האנשים מנעו רצח נוסף. אני שמעתי כל הזמן על המקרה שלי מאנשים שלא ידעו שזאת אני.

שאלו איך נערות חוצות את השדה ההוא כדי להגיע לעיר. שמעתי תיאורים לא נכונים מה קרה לי.
חרושת שמועות. לא ידעו שזאת אני. הבטתי במבט אטום ולא סיפרתי שזאת אני. חלק קטן מאוד מהאנשים ידעו. לפעמים שמעתי לחשושים. כל האשמה הזכירה לי את ההתעלמות שלי מכל מה שאמרו לי. כמה הייתי מטומטמת ולא זהירה. כל סיפור כזה החזיר את הרגעים ההם.

כל חקירה החזירה אותי לשם. הם ניסו שאזכור כל פרט, כל תנועה שלו, ביקשו שאתאר את התקיפה והחזירו אותי לשם.

שמעתי על התקיפה הבאה. שמעתי שהיא נפגעה קשה אבל חייה ניצלו. הצילו אותה כי אנשים היו ערניים והמשטרה ציפתה לתקיפה. היא נפגעה הרבה יותר קשה ממני. היא היתה איתו יותר זמן ממני. המקרה שלה החזיר אותי לרגעי התקיפה ולרגעי הכמעט מוות שלי.

כשהיא התחילה לדבר הם הצליבו את המידע. החוקר סיפר לי שהמידע מצטלב ויש להם דפוס פעולה.
הם מנחשים איך הוא בוחר את הקורבנות ואיך הוא עוקב אחריהן. איך הוא פועל בשעת התקיפה. הכל מתאים. הם החליטו לשים מעקבים ומארב.

הוא חשב שהפעם הם יתפסו אותו.