דרך ארץ

בפנטזיה - את לא לבד, לא תמיד. יש לך עוזרות נוקשות עושות דבריך לצידך.
במציאות - את ורק את.
בפנטזיה - אני לא לבד, יש עוד כמה מוכי גורל כמוני.
במציאות - אני ורק אני.
בפנטזיה - את תמיד לבושה בהתאם למעמדך ותמיד נוח לך ככה.
במציאות - יודע שלא תמיד בא לך ולאו דווקא נוח וישנם מקומות שזה פשוט לא מתאים
(כן, מה יגידו ההורים והמסכנים שלא מבינים?)
בפנטזיה - המרחק בינינו כמזרח ממערב. את, קרת רוח ואכזרית, נהנית מעצם השליטה
ותו לא. מובילה תמיד.
במציאות - קודם כל גבר, הגבר שלך. ההשלמה ההדדית והכימיה תקבע איך ואם בכלל.
בפנטזיה - אין שום קשר רומנטי\מיני בינינו. מלכה ועבד כמו אז בימי הביניים. שום סנטימנטים.
במציאות - תדרכי על יותר מדי יבלות ותאבדי אותי.
בפנטזיה - מטלות משפילות וזמנים בלתי אפשריים ובצדם עונשים "הקבועים בחוק".
במציאות - יכול להיות מדליק.
בפנטזיה - יש מספיק כמוני, ימבה. וכולנו שווים כקליפת השום בעיניך.
במציאות - אולי יש טובים ממני, אבל אין מתאים ממני.
בפנטזיה - מרתפים חשוכים, כלובים, שרשראות ושוטים.
במציאות - ארוחות ערב לאור נרות, טיולים במדבר וחלקת האלוהים שלנו.
בפנטזיה - המלכה שלי.
במציאות - המלכה שלי, האישה שאיתי - לטוב ולרע, בעוני ובחולי.
בפנטזיה - לשרת אותך.
במציאות - לאהוב אותך.