דרך ארץ

מוזר איך שנה נכנסת בקופסא
עצוב איך בית חוזר להיות רק דירה
מסוכן כשהדמעות זולגות בנהיגה
מגוחך שתיארת לעצמך כשזה מכה ובא
ברור שקודם כל אתה אבל מה איתה
מצחיק להסביר לחברים כשלא ברור לך בעצמך
מבאס לשים באתר היכרויות תמונה
מפתה לקוות שבכלוב תמצא אותה

לפעמים משפט אחד הנאמר בחדשות מגלם בתוכו מעט ממה שכמעט קרה...

כמעט נגמר באסון.
כמעט צעדנו במשעול הזה שוב, השביל המוריק המוביל למנוחת עולמים.
כמעט הישרנו מבט לעבר הורים שכולים בעיניים כלות, חסרי תשובות.
כמעט איבדנו אנשים טובים, מהטובים.
כמעט פגענו באנשים עליהם נשלחנו לשמור.
כמעט הבטנו במצבת האנשים החסרה כמה מאיתנו.
כמעט אמרנו קדיש במקום הגומל.
כמעט...

לפעמים טוב שזה נגמר במשפט אחד בחדשות... ונעבור לתחזית מזג האוויר.

- זוכר שתמיד אמרת שאני כוסית?
- זוכר, את באמת יפה ס', תמיד היית.
- ותגיד... אתה עוד עם השטויות האלו בראש?
- אולי אלו את ושכמותך עם השטויות האלו בראש שלא מצליחות להבין
שאלו לא שטויות הא? חשבת על זה?
רוצה לשמוע סיפור על דרך המשל? אולי תביני משהו.

הייתה נערה בשם ס' שמגיל צעיר שמה לב שנמשכת לסוג מסוים של בנים.
בכל פעם שהייתה רואה כזה על מדים הייתה מתעוררת בה תשוקה לא מוסברת.
זה יכל להיות עובר אורח ברחוב, החברים של האח שבאו לחופשה, כתבה בעיתון שקראה.
סוגים שונים - חיילים, שוטרים, דיילים מחויטים, כבאים וכאלה.
עם השנים גדלה להיות עלמה חיננית ונורמטיבית בעלת מודעות וידעה
שרק גבר כזה מצליח לעורר בה תשוקה. תאווה כמוסה ובלתי מוסברת.
עד כאן איתי?
- עד כאן. מודה מדים עושים לי את זה.
- לכולם ס' ושמתי לב. ממשיך...
כאשר בגרה הבינה שזה לא בר חלוף אלא צורך אמיתי ומושרש.
כבר קיימה יחסים עם גברים והיה לה בסדר אבל בסדר זה לאחרות.
היא רוצה את הדבר האמיתי.
הגבר הראשון ממנו העזה לבקש פטר אותה בכך שאולי בשנה הבאה
כשיצא למילואים יפרגן לה. ס' לא הבינה מדוע קשה כל כך כעבור 2 דקות
ורכיסת כמה כפתורים לעשותה מסופקת, לראות את השינוי שחל בה.
הרי הייתה עושה אם רק היה מבקש. זה היה המקרה הטוב.

רוב הגברים פשוט צחקו לה, אמרו שזה שטויות שיש לה בראש, שזה מה זה שטחי.
שמעו ולא הפנימו ולא הבינו מדוע הם מפסידים אותה.
אחרים גם ניתקו כל קשר איתה ונעלמו לאחר שהעזה לספר.
גברים התחילו מדי פעם עם ס' וגם כרטיס באתר הכרויות עשתה לה.
יום אחד נכנסה לאתר שבו רק אנשים שאוהבים מדים וניסתה את מזלה.
אולם הגברים בו היו מבוקשים ורבות רבות כמוה.
ס' עדיין יוצאת ונפגשת עם גברים וכבר למדה להסיט את השיחה ולגשש בעדינות
האם הוא בעניין או לפחות לא פוסל. האם במקרה יש לו סט כזה על הקולב בבית.

ס' כבר הבינה שכזו היא, שאין בה פגם.
שרק גבר כזה יצליח לעשותה מאושרת ומסופקת,
ושמעל לכל מגיע לה.
הבנו?

האירוניה של החיים מצחיקה לפעמים.
התחלתי איתה דרך חלון הרכב. לא נוטה לעשות זאת אך יש יוצאי דופן.
נשים לא נוטות לתת מספרים דרך חלון הרכב אך יש יוצאות דופן.
עד כאן הכל דבש. עד שיחת הטלפון.

בלה בלה בלה
-יוצאים הערב?
-בכיף רק אני לא נוהגת בלילה. לא מזיזה את הרכב כשמחשיך. תאסוף אותי.
-יש מקום קרוב אליך ללא בעיות חנייה אם יותר נוח לך אבל אאסוף אותך בכיף.
-תאסוף אותי.
-קחי בחשבון אני על 2 גלגלים. יודעת, חצאיות קצרות וכאלה מניסיון.
-אה קטנוע? אופנוע?
-אופנוע.
-תקשיב, אני פרינססה. אוהבת שהגבר שלי מפנק אותי ומגיע לאסוף.
-נו.
-כפרינססה אני רוצה להתפנק ברכב ובכלל שהגבר שלי יפנק אותי
וחוץ מזה אופנוע מתאים לגילאים אחרים. אתה צריך להתקדם, לא מתאים כבר.
(מזל שלא סיפרתי לה על הפטיפון).
-את בטח מדמיינת חליפת עור והשכבות. לא הייתי בגיל הזה אף פעם.
העניין נקרא פרקטיקה. אין כלי פרקטי יותר למי שגר בתוך העיר ואם להיות בפקקים
ולשקול להוציא את הרכב בלילה בגלל חנייה נקרא להתקדם בחיים, אז חושב אחרת.
לפנק את האישה שאיתי זו בדיוק כוונתי (מבלי להוסיף). אז לא נפגשים אני מבין.
-לא.
-צ'או (בגישה הזאת תישארי רווקה המון זמן).

עד כאן.

כמעט צרחתי לה לתוך השפופרת שאין לה מושג בכלל מה משמעות המילה הזאת,
פרינססה.
שזה בדיוק מה שתהיה איתי. שאני חבר באתר הנקרא הכלוב ופרינססה
אומר דברים שכנראה מעבר לכל מה שהיא חושבת שהיא מכירה.
אם רק הייתה יודעת הדבילית.
ואולי היא באמת חברה באתר.
במקרה זה לוקח את דברי בחזרה חחח...
אז אם תראו בלוגרית שכותבת על איזה דביל ואופנוע תעשו את הקישור.

השלב הכי יפה בחריש הוא בסוף השורה,
כשהמחרשה מתהפכת להכין את הסכינים הנכונות לתלם הבא.

נהגתי לעקוב אחר טרקטור מזדמן שכזה עד לקצה היכולת לראות מבעד לחלון הממוגן,
בשאיפה לתפוס את היפוך המחרשה. יכול בקלות לשים עצמי במקום המפעיל.
כל כך אהבתי את זה אז בנערותי.. העיניים היו חוזרות להביט לפנים,
מהמחרשה המתהפכת לחרב המתהפכת. זמן להיות ממוקד, חוצים את הגדר.

באותם רגעים היו עולות להן התהיות, מה היה קורה אילו...אילו בחרתי אחרת.
איזה גבר היה יוצא מהקבינה הממוזגת של הג'ון דיר.
תמיד רציתי להחזיר לענף הזה את ההדר שהיה לו,
לנקות אותו מאינטרסנטים ועובדים זרים, לסחוף אחרי את הצעירים,
ללמד אותם דרך רגב האדמה להיות נאמנים לביתם ובהגיע תורם, גם לארצם.
היה לי הכל: ג'יפ של הקולים מחוץ לחדר, הטרקטור הכי גדול רתום למחרשה,
כלב זאב נאמן, אחריות על הפאב על קבוצת הכדורגל ובעיקר חיוך גדול.
בונים עליך לכשתחזור נאמר לי אבל... נפשי יצאה למחוזות אחרים, לעשייה אחרת.

במשך שנים כשמגיע מיד אחרי השלום להורים,
עולה על בגדי הספורט ויוצא לריצה בשדות.
סופג את הריח הנקי, המוכר, האהוב.
מרגיש בבית ויודע
שכבר לא אחזור

היא צריכה זמן. אתה יודע, זמן = ביטחון -
אבל את הסטייה הזאת היית צריך לומר כבר מההתחלה.
היא תבטיח לך שהיא פתוחה לגמרי, שטעמה כבר מהכל -
אבל את זה לא !!
היא רוצה שתאהב את גופה כפי שהוא בלי אבזור -
ותימס בכל פעם שתשים את המדים.
היא תפנק אותך במתנה רומנטית ותחשוב שהיא יודעת כבר איך להדליק אותך -
מבלי להיות קשובה באמת.
היא יפה בעינייך, בפנים כמו בחוץ והחיבור טוב. כן, הכרת שכמותה וידעת שיחד עם זאת
את הצורך שלך תצטרך לחפש במחוזות אחרים ותיפרד ממנה -
כי אתה לא הטיפוס שבוגד.


תהיה קשוב לה ולצרכיה, תסב אושר מלענג אותה -
אבל שם זה גם ייעצר ותישאר כשחצי תאוותך בידך.
תיקח אותה לארוחה זוגית לאור נרות במקום יקר -
כשמה שבאמת בא לך זה להינעל איתה בחנות מגפיים זולה בתחנה המרכזית.
אתה יודע שהסיכויים בכלוב אינם לטובתך, ואולי היית צריך להירשם מוקדם יותר -
אבל את הניסיון והשלווה הפנימית לא היית מחליף תמורת כניסה למנהרת הזמן עם דאג וטוני.
אתה יודע שהיא שם, כנראה בחוץ -
כי תיבול הוא כל מה שאתה צריך ופתיחות היא כל מה שאתה מבקש.

ומעל לכל כבר הבנת שעל האצבע המאשימה המופנית ממך...
יש עוד ארבע הפונות חזרה.

זה לא הנוף עוצר הנשימה
ולא הקור מקפיא האיברים
אלו לא חתולי הרחוב המפוזרים בצורת קופים
ולא המקומיים האדיבים והנחשלים
לא 3000 הק"מ הפראיים על 2 גלגלים
ולא עדרי היאקים העצומים למראה
זו העובדה שבגובה 5600 מטרים
נעשיתי כנראה לישראלי הראשון
שחוטף מארס משולש

אכן גאווה ישראלית

http://albums.timg.co.il/userfolders/228/3401166/3401166201072184658.jpg?time=0

לא מעט שנים עברו מאז ראיתיה בפעם האחרונה.
הקרבה לספסלי הלימודים של אז, היכן שהחל הכול העצים את החוויה.
בעצם אמור היה.
מעולם עד אז לא הרגשתי כך כלפי נערה\אישה. חוסר תיאבון, חלומות בהקיץ
פחד מלהכשל בלשוני בקרבתה. רק להיות איתה רציתי, אוהו כמה שרציתי.
הכי יפה וטהור, אפילו על סקס לא חשבתי.
כשאינך מצליח לתת ביטוי לאהבה יש לה נטייה מסוכנת לרדוף אותך, להפוך למיתוס.
וכך שנתיים אחרי שהכל אמור היה להסתיים, במוצב קטן בשטחים חלמתי עליה
ובחופשה הראשונה ניסיתי שוב, ממש ניסיתי, לשווא.

ובכן מה השתנה?
מה שלקח כמעט שנה של פחד מדחייה והיסוסים לקח הפעם דקה מהרגע
בו ראיתיה והיא כבר אם ל 2 ילדות רקדניות במופע סוף השנה.
הג'ינג'ים במקומם אבל השאר כל כך שונה שלא לומר מאכזב.
"הורידי את המשקפיים, תני לראות עיניים" כן, אני יכול להבין מה חיפשתי בהן.
ובעלה, החבר הכי טוב שלי בחטיבת הביניים,,,
לזכותי יאמר שהפסדתי אותה לבעלה לעתיד. כיום שמנמן וחסר חן.
נדמה שאני היחיד פה שעוד שומר על גזרה.

הופעה אחרונה, הווילון עומד להסגר ובין הילדות המרקדות בקדמת הבמה
הייתה אחת ג'ינג'ית קטנטנה וחמודה אבל העיניים...
מישהו יראה בהן יום אחד מה שאני ראיתי.

נפגשנו ביום ההולדת שלי, במשותף עם עוד חברה על הים.
גם מ' הייתה שם.
העיניים תמיד מסגירות מה אישה רוצה - פרוזדור ישיר אל הנפש.
שיחקתי אותה אדיש, הסתכלתי בשעון ואמרתי לעצמי בשחצנות לא מאפיינת
שבעוד 3 ימים ועשר דקות אני מקבל טלפון מהחברה וטעיתי, לקח שבועיים.
עוד בטלפון השיחה התלהטה על ענייני קשירות, חבלים, שוטים וכיוצא בזה.
מממ...יופי.
נסענו לחוף מבודד בהרצליה, חיכיתי שיתרוקן קצת ואז.
אז העמדתי אותה על השמיכה, פנים לים ואסרתי עליה לזוז.
הסתובבתי סביבה קשוח, צמוד, כך שמשב הרוח יורגש.
"ובכן מ', מה מיוחד בך? למה את חושבת שתצליחי היכן שאחרות נכשלו?"
נצמד אל גבה ומלטף את שיערה.
"לא יודעת, אולי..."
"כן?!"
"אולי בגלל האופן בו אתה נוגע בי. הרבה זמן לא נגעו בי ככה".

מ' אמרה שאוהבת גם וגם. החלטתי לזרום ולראות הכצעקתה.
יחסינו בתוך כתלי הבית תובלנו במשחקי שליטה הדדיים.
בערב אחד הכנתי לה ארוחת ערב אותה הגשתי אל פיה בעודי על ברכיי.
ובערב השני אכלתי לבד כשהיא קשורה למולי לסורגי החלון.
בצהריים ניקיתי את מגפיה שהוכנסו בקפידה לתוך ג'ינס.
ובלילה תלתה כביסתי בידיים אזוקות. עסק לא פשוט מסתבר.
ביתי הפך לזירת קרב של תשוקה ויצירתיות פורצת גבולות בעבור 2 ירוקים שכמונו.
אפילו הקוף והכלב המצויים דוממים דרך קבע על המיטה מצאו עצמם קשורים יחדיו.

מ' ואני נפרדנו אבל הטעם נשאר, טעם של עוד.
היא היוותה עבורי את הטריגר להיכנס עמוק יותר. לשאול, לחקור ולהתנסות.
החברות בכלוב היא הפועל היוצא והמתבקש איפה מאותו קשר.

"אתה מודל הזוגיות בשבילי, התקווה הגדולה".
"לכשאמצא לבסוף, אני רוצה שזה יראה ככה".

לראות בשביל להאמין.
יחד מגיל 18. הכירו בסדיר ועד עכשיו כששומעים אותו מדבר אליה בטלפון
זה כאילו הכירו ממש עכשיו. היא האישה היחידה שהכיר, החברה הראשונה
4 ילדים לתפארת ישראל ומה לא עברו יחד.
זאת אומרת עד עכשיו.

להקשיב ולא להאמין.
שיחת טלפון קצרה. שברי מילים על פיצוץ, על פרידה קרבה.
עוד נתון בסטטיסטיקה המדכאת הזו, רק שהפעם אני מכיר באמת ומקרוב.
ואני חושב שאם בארזים כאלה נפלה השלהבת... מה אומר
חוץ מלדפוק את הראש באותו קיר
ולהכין את חדר האורחים... פעם נוספת.