האירוניה של החיים מצחיקה לפעמים.
התחלתי איתה דרך חלון הרכב. לא נוטה לעשות זאת אך יש יוצאי דופן.
נשים לא נוטות לתת מספרים דרך חלון הרכב אך יש יוצאות דופן.
עד כאן הכל דבש. עד שיחת הטלפון.
בלה בלה בלה
-יוצאים הערב?
-בכיף רק אני לא נוהגת בלילה. לא מזיזה את הרכב כשמחשיך. תאסוף אותי.
-יש מקום קרוב אליך ללא בעיות חנייה אם יותר נוח לך אבל אאסוף אותך בכיף.
-תאסוף אותי.
-קחי בחשבון אני על 2 גלגלים. יודעת, חצאיות קצרות וכאלה מניסיון.
-אה קטנוע? אופנוע?
-אופנוע.
-תקשיב, אני פרינססה. אוהבת שהגבר שלי מפנק אותי ומגיע לאסוף.
-נו.
-כפרינססה אני רוצה להתפנק ברכב ובכלל שהגבר שלי יפנק אותי
וחוץ מזה אופנוע מתאים לגילאים אחרים. אתה צריך להתקדם, לא מתאים כבר.
(מזל שלא סיפרתי לה על הפטיפון).
-את בטח מדמיינת חליפת עור והשכבות. לא הייתי בגיל הזה אף פעם.
העניין נקרא פרקטיקה. אין כלי פרקטי יותר למי שגר בתוך העיר ואם להיות בפקקים
ולשקול להוציא את הרכב בלילה בגלל חנייה נקרא להתקדם בחיים, אז חושב אחרת.
לפנק את האישה שאיתי זו בדיוק כוונתי (מבלי להוסיף). אז לא נפגשים אני מבין.
-לא.
-צ'או (בגישה הזאת תישארי רווקה המון זמן).
עד כאן.
כמעט צרחתי לה לתוך השפופרת שאין לה מושג בכלל מה משמעות המילה הזאת,
פרינססה.
שזה בדיוק מה שתהיה איתי. שאני חבר באתר הנקרא הכלוב ופרינססה
אומר דברים שכנראה מעבר לכל מה שהיא חושבת שהיא מכירה.
אם רק הייתה יודעת הדבילית.
ואולי היא באמת חברה באתר.
במקרה זה לוקח את דברי בחזרה חחח...
אז אם תראו בלוגרית שכותבת על איזה דביל ואופנוע תעשו את הקישור.
לפני 14 שנים. 22 באוקטובר 2010 בשעה 11:56
