דרך ארץ

נפגשנו ביום ההולדת שלי, במשותף עם עוד חברה על הים.
גם מ' הייתה שם.
העיניים תמיד מסגירות מה אישה רוצה - פרוזדור ישיר אל הנפש.
שיחקתי אותה אדיש, הסתכלתי בשעון ואמרתי לעצמי בשחצנות לא מאפיינת
שבעוד 3 ימים ועשר דקות אני מקבל טלפון מהחברה וטעיתי, לקח שבועיים.
עוד בטלפון השיחה התלהטה על ענייני קשירות, חבלים, שוטים וכיוצא בזה.
מממ...יופי.
נסענו לחוף מבודד בהרצליה, חיכיתי שיתרוקן קצת ואז.
אז העמדתי אותה על השמיכה, פנים לים ואסרתי עליה לזוז.
הסתובבתי סביבה קשוח, צמוד, כך שמשב הרוח יורגש.
"ובכן מ', מה מיוחד בך? למה את חושבת שתצליחי היכן שאחרות נכשלו?"
נצמד אל גבה ומלטף את שיערה.
"לא יודעת, אולי..."
"כן?!"
"אולי בגלל האופן בו אתה נוגע בי. הרבה זמן לא נגעו בי ככה".

מ' אמרה שאוהבת גם וגם. החלטתי לזרום ולראות הכצעקתה.
יחסינו בתוך כתלי הבית תובלנו במשחקי שליטה הדדיים.
בערב אחד הכנתי לה ארוחת ערב אותה הגשתי אל פיה בעודי על ברכיי.
ובערב השני אכלתי לבד כשהיא קשורה למולי לסורגי החלון.
בצהריים ניקיתי את מגפיה שהוכנסו בקפידה לתוך ג'ינס.
ובלילה תלתה כביסתי בידיים אזוקות. עסק לא פשוט מסתבר.
ביתי הפך לזירת קרב של תשוקה ויצירתיות פורצת גבולות בעבור 2 ירוקים שכמונו.
אפילו הקוף והכלב המצויים דוממים דרך קבע על המיטה מצאו עצמם קשורים יחדיו.

מ' ואני נפרדנו אבל הטעם נשאר, טעם של עוד.
היא היוותה עבורי את הטריגר להיכנס עמוק יותר. לשאול, לחקור ולהתנסות.
החברות בכלוב היא הפועל היוצא והמתבקש איפה מאותו קשר.