לא מעט שנים עברו מאז ראיתיה בפעם האחרונה.
הקרבה לספסלי הלימודים של אז, היכן שהחל הכול העצים את החוויה.
בעצם אמור היה.
מעולם עד אז לא הרגשתי כך כלפי נערה\אישה. חוסר תיאבון, חלומות בהקיץ
פחד מלהכשל בלשוני בקרבתה. רק להיות איתה רציתי, אוהו כמה שרציתי.
הכי יפה וטהור, אפילו על סקס לא חשבתי.
כשאינך מצליח לתת ביטוי לאהבה יש לה נטייה מסוכנת לרדוף אותך, להפוך למיתוס.
וכך שנתיים אחרי שהכל אמור היה להסתיים, במוצב קטן בשטחים חלמתי עליה
ובחופשה הראשונה ניסיתי שוב, ממש ניסיתי, לשווא.
ובכן מה השתנה?
מה שלקח כמעט שנה של פחד מדחייה והיסוסים לקח הפעם דקה מהרגע
בו ראיתיה והיא כבר אם ל 2 ילדות רקדניות במופע סוף השנה.
הג'ינג'ים במקומם אבל השאר כל כך שונה שלא לומר מאכזב.
"הורידי את המשקפיים, תני לראות עיניים" כן, אני יכול להבין מה חיפשתי בהן.
ובעלה, החבר הכי טוב שלי בחטיבת הביניים,,,
לזכותי יאמר שהפסדתי אותה לבעלה לעתיד. כיום שמנמן וחסר חן.
נדמה שאני היחיד פה שעוד שומר על גזרה.
הופעה אחרונה, הווילון עומד להסגר ובין הילדות המרקדות בקדמת הבמה
הייתה אחת ג'ינג'ית קטנטנה וחמודה אבל העיניים...
מישהו יראה בהן יום אחד מה שאני ראיתי.
לפני 14 שנים. 15 ביוני 2010 בשעה 15:24