דרך ארץ

ביקשת להתרחק ואני מכבד.
דווקא כשחדלנו מלהיות זוג, דווקא אז היה החלק אולי הכי טוב.
היית לי חברה טובה ואוזן קשבת, כזאת ששומעת דברים שמעולם לא סיפרתי לאיש פנים אל פנים.
שומעת ומבינה.
אף פעם לפני כן לא הרשיתי לעצמי להיחשף בצורה כל כך כנה בפני מישהו, להוציא הכל החוצה.
לימדת אותי על העולם הזה כל כך הרבה - לטוב וגם לרע.

תמיד כשאני נזכר בהתחלה, עולה בי חיוך. חיזרתי אחריך כפי שלא חיזרתי אחרי אף אחת.
החמיא לי מאוד שמכולם בחרת בי, ה"ירוק" בתחום ובאתר.
הוצאת ממני את המיטב.

מצאתי בך שילוב נדיר של אופי ואינטליגנציה, נסיון וידע בתחום שאחרות יכולות רק לקוות לו.
וסבלנות, מי כמוך יודעת שצריך סבלנות איתי, לבלוע איזו צפרדע או שתיים.

מוזר, באותה מסיבה כבר הייתי במדרגות בדרך החוצה ואז שמעתי את הסלואו המתנגן.
עצרתי. הייתה לי הרגשה לא מוסברת של סיום שהתבררה למחרת כמוצדקת.
חזרתי, חשבתי שאני חייב לך או אולי לי את הריקוד הזה, יחד, צמוד, רק שנינו ברחבה.

אם תקראי את המכתב שבכל זאת נכתב, אז שתדעי שאני שם, שם בשבילך.
לשיחה, דרינק, עצה או סיוע מכל סוג שהוא.

מכבד אותך יותר משאת משערת לעצמך.
אהיה בין המאזינים.