דרך ארץ

החודש יום ההולדת שלך. היום בעוד 5 חודשים פחות 8 שנים תמות.
תעלה בסערה השמיימה, כמו אליהו הנביא, באש ותמרות עשן.
היה ברור שזו לא שאלה של האם, אלא של מתי ומי.
לאחרונה ההורים שלך ישנו אצלי ואמא שלך, העיניים, אותה פלדה כחולה
המשלבת את הנימוס האירופאי עם הנחישות של מי שחי וחווה פה דבר או שניים.
לא היינו חברים מילדות אבל החיבור היה מיידי - הגיל, האופנוע, הרווקות.
הדיבורים האין סופיים - בחורות, טיולים, אלכוהול, בחורות.
הנסיעות ההן לדרום, לתופת, צד לצד, יפים, מאושרים, בלתי מנוצחים.
נשבענו שבקרוב די, עוברים לצפון. אישה, בית, כלב, טבע ושקט, שקט אמיתי.
הפיצוץ, אותן העיניים, עדיין פקוחות ושלווה של מישהו שכבר יודע.
הארון, הבור, הרב, ההורים, מטחי הכבוד, חיבוק חם לחברה היפה שלך, מילים אחרונות וים של בדידות.
בדידות שמופרת פעם בשנה, כשכולם מתקפלים לרכבים ואנחנו שוב לבד, צד לצד.
אז נפתחים הבקבוקים והבירה נשפכת, הרי הבטחנו שלא נהיה עצובים.
נשתה ונשקה את מי שיגיע לשם ראשון, לצפון.

מזל טוב