מדי פעם יוצא לי להזכיר את "הדינוזאורים". עבר מספיק זמן כדי שיהיו דינוזאורים חדשים שלא ידעו את המקוריים. אז, למען הסר ספק, אם לא הסתובבתם ב- #bondage.il בדאלנט לפני 10 שנים, אתם לא דינוזאורים -- מקסימום ממוטות. יש בערך 10 דינוזאורים מהעת העתיקה שעדיין מסתובבים בסביבה (וזה די מרשים, בהתחשב בזה שהיו בערך 20 דינוזאורים ....)
אחד הדברים שאפיינו את תקופת הדינוזאורים היה הומוגניות בקוד ההתנהגות ובתחומי העניין:
לדוגמא, החוק בצ'אט היה שברגע שנכנס מישהו שאינו דובר עברית או נטול פונט עברי, החדר עובר מיד לאנגלית. סוג של נימוס אירופאי כזה. היום נהוג לחבוט בדוברי האנגלית ולהשליכם אל הבור מהר ככל האפשר (ד"ש לטופנוט).
ובאופן לא מוסבר, רוב הדינוזאורים היו חובבי מד"ב. אני לא חושב שיש מאפיין כזה בקרב הקהילה בימינו.
ראיתי אתמול סרט אימה, אחרי שנים שלא יצא לי. לא שאיבדתי את חיבתי משחר נעורי לראות מעיים נשלפות ע"י שד בלתי הריג (שכן הוא כבר מת, או סתם בן אלמוות -- ולא שבאמת צריך הסבר הגיוני לשום דבר בסרטים הללו), אלא שסרט היה אצלי תמיד אירוע חברתי, ולאורך השנים התמעטו השותפים לפשע. אבל אתמול, נזדמן לי לראות סרט עם השותף המושלם.
וזה העלה בי את המחשבה -- ז'אנר סרטי האימה אמור, מן הסתם, להיות חביב על אחוז נכבד מהקהילה. אמנם המין לא גרפי כמו בסרטי סאדו למיניהם, אבל הסשנים הולכים רחוק הרבה יותר, ובמסגרת הפנטזיה, הרבה יותר מוצלח UINC מאשר SSC -- כלומר, Unsafe, Insane and Non-consensual.
ובכל זאת, יש לי הרגשה שזה לא כך.
לפני 17 שנים. 16 ביולי 2007 בשעה 3:52
