סימנים בכחול

אני חייבת עזרה עם השיעורים בפיסיקה, היא בכתה לי בטלפון, לאחר חפירה ממושכת החלטתי לבוא לעזור.
חצי שעה בספריה והשיעורים הוגשו.
רוצה לבוא לים? היא הציעה, כן בטח, ומה נעשה בים? שאלתי, נדבר
ירדנו לים באוטו שלה, אם יש משהו שטוב בטבריה זה שהיא נמצאת קרוב לים.
איך שהגענו היא קפצה עלי כאילו שהיא מאוהבת בי מאז הגן והתחילה לנשק אותי בפראות.
משם התגלגלנו לבית שלי איכשהוא, היא עוד גרה עם ההורים שלה, גם דתיים, גם משפחה, בטוח לא מקום שנמצא בו שקט.
דיברנו מעט תוך כדי התגופפות ולאפי עלה ריח מוכר ואהוב, של אישה מגורה, זה בגלל החצאית שהיא לובשת חשבתי לעצמי, אין שום דבר שהיא יכולה להסתיר.
לקחתי אותה למעלה על המיטה ומבלי להוריד לה את התחתונים אפילו, הכנסתי את היד והתחלתי ללטף את הכוס הרטוב והלא מגולח שלה, שכבתי לידה והשתאיתי מהיופי שיש בעולם בו אנו חיים, הוא בחינם והוא מקיף וסובב אותנו – רק צריך לפתוח את העיניים והלב, כמה טוב להיות כאן ועכשיו.
בינתים האצבע שלי, שרצתה עוד, חודרת בשיא העדינות למערת הקסמים הפרטית שלה, היא גנחה וזזה, יללה ויבבה בצורה שגרמה לי לחשוב שהיא מעולם אף לא נגעה בעצמה לפני כן.
בשיא העדינות המשכתי לדחוף אותה לכיוון הקצה, מרגיש את המתח שלאט לאט מתגבר עמוק בגופה ומקרין החוצה מעינייה שהפכו גדולות ועמוקות, מנשימתה העמוקה ועור החם שהאדים קלות.
ואז הפיצוץ, הרגשתי איך כל גופה מתכווץ, מתהדקת סביב אצבעי ומסרבת לשחרר, גל ועוד גל, גבה מתקשת ומרים אותה הרחק מהמיטה, סיבוב קטן מסביב למערכת השמש.
כשהיא חזרה, היא הסמיקה במבוכה, מוחה אולי אמר לה שמה שהיא עשתה היה לא בסדר, ליטפתי אותה בעדינות אך היה כבר הייתה אחוזת בהלה.
מבלי להסדיר את נשימתה היא קפצה מהמיטה, לקחה את התיק ונעלמה לה, בלי תודה, בלי שלום,
עד היום אני סקרן לדעת מה עבר עליה באותו רגע