סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סימנים בכחול

לפני 14 שנים. 28 בספטמבר 2010 בשעה 21:31

זה תמיד מפתיע לדעת כמה שהחיים יכולים להיות נפלאים אם רק מייחסים לכל דבר את החשיבות המתאימה, אני בכל זאת מרגיש שאני בתקופת הפריחה של חיי, הכל עוד פתוח לפני ואני בדיוק בכיוון הנכון.
בנוסף גם כיף להרגיש שבעבודה מעריכים אותי :)

לפני 14 שנים. 27 בספטמבר 2010 בשעה 21:31

הצמחים כבר קיבלו מים, והבית נקי ומסודר, אבל את השברים של הלב, שהתנפץ לרסיסים לא הצלחתי לאסוף
זה לא שרע לי עכשיו, להיפך הפרידה עשתה לי רק טוב.
אבל עדיין מאוכזב, מאוכזב מעצמי שנתתי ככה, נתתי את כולי את הלב והנשמה ובתמורה נמשכתי עמוק לתוך תהום.

כשנופלים מהר ישר מרגישים, ישר מנסים לעצור כי משהו לא בסדר.
ירידה הדרגתית זה משהו אחר, לפעמים אתה שם לב שנפלת עוד קצת ומנסה בכל הכוח להאחז במשהו, לעצור את הנפילה, בטוח שצעד קטן קדימה והנה חוזרים לנקודת המוצא ומבלי לשים לב כולך נמצא בעלטה, עמוק בתחתית האוקיינוס, טובע.
כל אותם אנשים שמחייכים אליך, הם לא יודעים מה קורה שם בפנים הם לא שומעים את זעקות הכאב, הם לעולם לא יוכלו לראות שלמרות שהכל מבחוץ נראה כרגיל, שמבפנים אני שבור לרסיסים.

לפני 14 שנים. 23 בספטמבר 2010 בשעה 18:05

כמה צעדים קדימה ואז במורד המדרגות, פניה ימינה ושוב מדרגות לוקחות אותה עמוק פנימה, צינה קלה גרמה לשערותיה להסתמרר קלות וריח מעופש של טחב מילא את האוויר, קול שלת דלת ברזל כבדה נפתחת פילח את השקט ששרר שם.
היא הרגישה משיכה בחבל אשר לפת אותה בחוזקה ובלית ברירה התקדמה אל עבר הלא נודע, הפחד החל לחלחל פנימה בעוד היא מרגישה שהמציאות אט אט מתרחקת ממנה, זה חלום או מציאות? היא שאלה את עצמה ולפני שהספיקה לענות דחיפה נוספת הצמידה את גופה אל לפנים, היא הרגישה כיצד פטמותיה הזקורות נלחצות חזק כלפי מה שזה לא היה שהונח לפניה.
קול מוכר של צעדים החל מתקרב מכיוון המזדרון, היה זה קול של נעלי עקב בצעדים איטיים אך נחושים, האישה שקודם אחזה את ידיה כעת עמדה מאחוריה והחלה מלטפת ברכות את רגליה, החל מהירך ועד למטה ושוב בחזרה תוך שהיא פושקת את רגליה בהתאם ללחץ העדין.
רגל אחת ואז השניה מעוגנות היטב, קשורות ופתוחות לרווחה, יד אחר יד הידיים שוחררו ומיד נכבלו גם הן לצדדים.
משיכה קלה בחולצה ואז רעש של גזירה ובן רגע החולצה והחזייה היו על הרצפה, עוד רגע וגם התחתונים ומכנסון הקטן שלבשה באותו ערב הצטרפו גם הם לרצפת האבן הקרה.
למה לבשתי דוקא את הטאצ' ליין החדשים היא שאלה את עצמה, בעוד היא עומדת ערומה, כפותה ומעט מפוחדת.

עוד חבל נקשר סביב גופה חובק את שדיה היטב וגורם לעור העדין להימתח ולפטמות להזדקר אף יותר.
רעש של מכה מלווה בכאב קל באחוריה, ואז עוד אחת ואז גשם של מכות שהצליף באחוריה.

אז חשבת שאת כאן בשביל להנות? שאלה אותה בקול מלגלג, את בסך הכל צעצוע, תפקידך הוא לשעשע את האדון, הוא צופה בך כרגע וכדאי לך שהוא יהיה מרוצה מאיך שאת מתנהגת או שבאמת יתחיל לכאוב לך.
ללא רחמים המכות המשיכו להלום באחוריה ודמעות החלו לזלוג מעיניה, למה זה מגיע לי, היא חשבה, לא עשיתי רע לאף אחד ובוודאי לא לאיש הזה שאני בקושי מכירה.

לפתע כשם שהחלו חדלו המכות וליטוף נעים גרם לתחושת צמרמורת, זה היא מאוד נעים, הרבה יותר ממה שהיא זכרה ואז שוב מכות ושוב ליטופים, אחיזתה במציאות החלה רופפת תוך כדי שהיא שוקעת בתחושות הללו שמעולם לא ידעה שקיימים בה, לאחר מספר לא ידוע של דקות המכות הפסיקו וצביטה חדה בפטמותיה הזקורות גרמו לה לזעוק, בשלב זה היא בעצמה לא ידעה אם מכאב או הנאה.
ראשה נמשך לאחור מן השיער, שקט כלבה, תקבלי את מה שנותנים לך אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל, המאסטר מוכן לטפל בך עכשיו, אל תזוזי עד שהוא יגיע.

לפני 14 שנים. 22 בספטמבר 2010 בשעה 11:41

כפי שתרגמו אותו לעברית בסרט RAT RACE
אבל אחרי מה בעצם כולם רודפים?
כסף, כח, שליטה, יופי, השכלה הכל דברים טובים
אבל יום אחד כשכבר יהיה לכם הכל תקומו בבוקר ותשאלו את עצמכם, מה עכשיו? על זה בזבזתי את כל שנות צעירותי ומה כבר יש לי?

כל כמה זמן אני עוצר ובודק איפה אני נמצא, האם אני נהנה מהחיים, בסופו של דבר אשאר עם הרבה זכרונות של הרגעים הטובים בחיים וכמה הייתי מאושר באותו רגע.
חיו כל יום כאליו זה היום האחרון

לפני 14 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 22:46

הרגע איזה פאאגוט שלא יודע לקרוא ניסה להתחיל איתי.
גם כן שולט, ניסה לשחד אותי בדירה גדולה וטובות הנאה אחרות בתור משפט פתיחה, אפילו אם הייתי בחורה נשלטת לא הייתי קונה את הסיפור בגרוש הזה.
ועוד בסוף הוא מסביר לי מה לעשות ולא לעשות עם הפרופיל שלי, באמת תודה רבה.
תלמד לקרוא!

ועוד ממשיך להטריד אותי החרייט הקטן
תיהנה מחיי הרווקות שלך ותפוס ממני מרחק, אדון רווק.

לפני 14 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 5:59

עוד לילה דל שינה מסתיים בחלום שאני לא ממש זוכר, קניתי זרעים של תפוח באיזו חנות של ערבי והוא נתן לי מתנה גם זרעי ענבים שפג להם התוקף
בוקר טוב עולם

לפני 14 שנים. 12 בספטמבר 2010 בשעה 23:42

בפאב העניינים לא התפתחו כמו ששרון ציפתה, בדרך כלל גברים מחזרים אחריה ומנסים לכבוש את ליבה ולא כך היה איתו.
מבלי שידעה אפילו את שמו הוא הורה לה בטון סמכותי היכן להיות ומתי להיות שם.

כעת, בזמן ובמקום הנקוב, מצאה את עצמה על מפתן דלתו, עומדת, מבולבלת, נסערת, מה היא עושה שם בכלל?
הדלת נפתחת וקול נשי מורה לה להיכנס, אישה צעירה, כבת 24, גבוהה ובלונדינית עטופה כולה בבגדי לייטקס שחורים ומבריקים עם מחשוף מזמין אשר הבליט את שדיה הגדולים.

את התיק תשאירי בכניסה ובואי אחרי היא ציוותה
שרון הרגישה שהיא בולעת את הרוק שהיה לה בפה והחלה ללכת בעקבותיה
נכנסו לחדר מפואר עם עמודים גבוהים משיש, מסביב היו פזורים כל מיני מכשירי עינויים עתיקים ותמונות אומנות בהן נשים נקשרות ומוצלפות.

על כיסא גדול בקצה הוא יושב, מחייך למראה עוושת הפנים הנבוכה שלה ומסמן לה להתקרב, את יודעת למה את כאן?

האמת היא שלשרון לא היה מושג למה היא שם, היא רק ידעה שהיה לה משעמם לאחרונה, למעשה זה יותר מזה, לפני כ5 שנים היה לה חבר מניאק שהיה נוהג ללגלג עליה ולהשתמש בה כמו חפץ, בסוף הוא גם זרק אותה ומאז העולם נראה לה אפור, הסקס הרגיש סתמי, לאוכל כבר כמעט ולא היה טעם, וצחושה של חוסר ליוותה אותה לכל מקום אשר פנתה.

היא הנידה ראשה בשלילה והופתעה לראות אותו מחייך
האשה שעמדה מאחוריה כעת, דחפה אותה לרצפה ותפסה את שתי ידיה בכוח, תעני למאסטר כשהוא שואל אותך שאלה.
לא, היא ענתה, קולה שבור וחלש.
הביאי אותה לחדרי, הוא הורה

גבר אחר נכנס לחדר ושם כיסוי על ראשה, החדר נעלם והיא נשארה רק עם המחשבות שהתרוצצו בתוך ראשה ללא סוף.
היא הרגישה חבל עוטף וקושר את שתי ידיה מאחורי הגב, הדוק ומכאיב, היא רצתה לצעוק אבל דבר לא יצא מפיה, היא רצתה להתנגד אך גופה עמד מלכת, כאילו משהו עצר בעדה, היא שמה לב שהיא מאוד מגורה, היא הרגישה שהתחתונים שלה ספוגות עד רוויה וציפיה למה שהולך לבוא, שעד עכשיו לא ידעה על קיומה, צמחה כבר וערפלה את מחשבותיה וליבה.
היא הרגישה דחיפה קלה מאחור והחלה להתקדם

המשך יגיע...

לפני 14 שנים. 12 בספטמבר 2010 בשעה 0:06

אני חייבת עזרה עם השיעורים בפיסיקה, היא בכתה לי בטלפון, לאחר חפירה ממושכת החלטתי לבוא לעזור.
חצי שעה בספריה והשיעורים הוגשו.
רוצה לבוא לים? היא הציעה, כן בטח, ומה נעשה בים? שאלתי, נדבר
ירדנו לים באוטו שלה, אם יש משהו שטוב בטבריה זה שהיא נמצאת קרוב לים.
איך שהגענו היא קפצה עלי כאילו שהיא מאוהבת בי מאז הגן והתחילה לנשק אותי בפראות.
משם התגלגלנו לבית שלי איכשהוא, היא עוד גרה עם ההורים שלה, גם דתיים, גם משפחה, בטוח לא מקום שנמצא בו שקט.
דיברנו מעט תוך כדי התגופפות ולאפי עלה ריח מוכר ואהוב, של אישה מגורה, זה בגלל החצאית שהיא לובשת חשבתי לעצמי, אין שום דבר שהיא יכולה להסתיר.
לקחתי אותה למעלה על המיטה ומבלי להוריד לה את התחתונים אפילו, הכנסתי את היד והתחלתי ללטף את הכוס הרטוב והלא מגולח שלה, שכבתי לידה והשתאיתי מהיופי שיש בעולם בו אנו חיים, הוא בחינם והוא מקיף וסובב אותנו – רק צריך לפתוח את העיניים והלב, כמה טוב להיות כאן ועכשיו.
בינתים האצבע שלי, שרצתה עוד, חודרת בשיא העדינות למערת הקסמים הפרטית שלה, היא גנחה וזזה, יללה ויבבה בצורה שגרמה לי לחשוב שהיא מעולם אף לא נגעה בעצמה לפני כן.
בשיא העדינות המשכתי לדחוף אותה לכיוון הקצה, מרגיש את המתח שלאט לאט מתגבר עמוק בגופה ומקרין החוצה מעינייה שהפכו גדולות ועמוקות, מנשימתה העמוקה ועור החם שהאדים קלות.
ואז הפיצוץ, הרגשתי איך כל גופה מתכווץ, מתהדקת סביב אצבעי ומסרבת לשחרר, גל ועוד גל, גבה מתקשת ומרים אותה הרחק מהמיטה, סיבוב קטן מסביב למערכת השמש.
כשהיא חזרה, היא הסמיקה במבוכה, מוחה אולי אמר לה שמה שהיא עשתה היה לא בסדר, ליטפתי אותה בעדינות אך היה כבר הייתה אחוזת בהלה.
מבלי להסדיר את נשימתה היא קפצה מהמיטה, לקחה את התיק ונעלמה לה, בלי תודה, בלי שלום,
עד היום אני סקרן לדעת מה עבר עליה באותו רגע

לפני 14 שנים. 11 בספטמבר 2010 בשעה 17:18

על מפתן הדלת היא עומדת, מבולבלת, נסערת, מה היא עושה שם בכלל? מה הביא אותה למצב הזה?
המצב שבו היא לא מסוגלת לשלוט בעצמה, היא כבר התקלחה מקלחת קפואה היום ואוננה בשקט בזמן שהיא מדמיינת אותו, היא לא יודעת למה אך היא מרגישה שהיא חייבת להיכנס.

הכל התחיל יומיים לפני זה, היא ראתה אותו באיזה בר קטן שהיא התחילה ללכת אליו שבוע לפני כן, זו הייתה הפעם השניה שהיא שם ובפעם הקודמת המקום היה מאוד שקט ומעוצב בצורה מיוחדת, היא חשבה אז.
עד עכשיו היא ניסתה להקשיב לאיזה סיפור שנטלי ניסתה לספר לה, אבל במוחה היא הייתה סקרנית בקשר לבחור מיוחד שנראה לה מעט מוכר, היא לא הצליחה להיזכר אבל היה מוכר לה, אולי סתם דומה למישהו שראתה בטלויזיה אבל משהו בו משך את תשומת ליבה וגם גרם לה לתחושת חום קלה בגוף, היה בו משהו שונה, היא לא מצאה לכך כל הסבר הגיוני.

היא יכלה לראות אותו רק מאחור, גבוה, עור בהיר ובגדים מבריקים בצבע שחור עם סמל כלשהוא שהיא לא בדיוק הצליחה לזהות, יושב שם מוקף בחברים, כל כך קרוב אבל כל כך בלתי נגיש, היא קמה לשירותים בתקווה לתפוס מבט חטוף בעיניו.
אין לי מזל, היא חשבה לעצמה כאשר הם בדיוק הרימו כוסות באותו רגע בדיוק והיא הציצה מעט והמשיכה בדרכה לשירותים, איך אני יכולה לתפוס את מבטו היא חשבה לעצמה, למה בכלל אני חושבת על זה? גל נוסף של חום עבר בגופה בגמן שמחשבתה נדדה לרגע, היא לא ידעה מה אבל היה בו משהו שהיא רצתה שיהיה שלה.
בדרך החוצה עיניהם שוב לא נפגשו, הוא כלל לא היה בשולחן הוא ועוד אחד נעלמו, היא הזמינה עוד מים קרים מהבר מהרהרת לרגע אוספת את המחשבות חזרה
היא בדיוק החלה לחזור לשולחן ואז בדיוק היא הבחינה בו הוא חזר, מבטיהם נפגשו והופ נפלו לה המים מהיד, נפלו על הרצפה והתגלגלו לרגליו, הוא הסתכל עליה וחייך, החבר מיד התכופף והביא לה את המים היא לקחה אותם ומבטה לא ירד ממנו כלל, היא ראתה שהוא הבחין בכך והסמיקה ומבטו הזמין אותה אליו, היא ניגשה אליו מהססת לרגע...

המשך יבוא...

לפני 16 שנים. 17 ביוני 2008 בשעה 13:54

מצטער על ההיעדרות, נפצעתי ביד בתאונת עבודה ואני כרגע עדיין במנוחה, בקרוב אשוב ...