סימנים בכחול

הצמחים כבר קיבלו מים, והבית נקי ומסודר, אבל את השברים של הלב, שהתנפץ לרסיסים לא הצלחתי לאסוף
זה לא שרע לי עכשיו, להיפך הפרידה עשתה לי רק טוב.
אבל עדיין מאוכזב, מאוכזב מעצמי שנתתי ככה, נתתי את כולי את הלב והנשמה ובתמורה נמשכתי עמוק לתוך תהום.

כשנופלים מהר ישר מרגישים, ישר מנסים לעצור כי משהו לא בסדר.
ירידה הדרגתית זה משהו אחר, לפעמים אתה שם לב שנפלת עוד קצת ומנסה בכל הכוח להאחז במשהו, לעצור את הנפילה, בטוח שצעד קטן קדימה והנה חוזרים לנקודת המוצא ומבלי לשים לב כולך נמצא בעלטה, עמוק בתחתית האוקיינוס, טובע.
כל אותם אנשים שמחייכים אליך, הם לא יודעים מה קורה שם בפנים הם לא שומעים את זעקות הכאב, הם לעולם לא יוכלו לראות שלמרות שהכל מבחוץ נראה כרגיל, שמבפנים אני שבור לרסיסים.