לפני 15 שנים. 18 במרץ 2009 בשעה 17:55
הטייס חצה כביש. קצה הרכב שלו דרך אולי על קצה פס לבן.
פקד ירון, קשוח אמיתי, טס אחריו עם ניידת וכרז לעבריין הנורא לעצור.
טייס: "מה?"
קשוח: - רשיונות .
טייס: "טוב למה?"
קשוח: מולי חצית על פס לבן.
טייס: "וואלה?"
קשוח: "כן" והלך לניידת, שם ישן מתנדב נהג.
הטייס לא פראייר. מי זה הקשוח מולו שהרים פצצות של מאה טון על הגב לבדו (מעונה לעונה משתפרת הכמות).
הלך ודפק לקשוח על החלון.
"אדוני, תפסיק להפריע ולך לרכב"
הטייס: "מה זה לך לרכב?, כשאתה היית בש"ש (בבטן של אמא שלך), אני כבר הרמתי פצצות בגודל שך הניידת. אל תביא לי עצבים. מה לך?".
הקשוח פתח חלון. הושיט לטייס את הדוח והרשיונות, סגר וסימן למתנדב להתעורר ולזוז.
הטייס לא פראייר, כבר אמרנו?
נסע אחרי הניידת וקלט אותם חונים לייד אגד נהריה.
ניגש ודפק בחלון.
קשוח: "מה אתה רוצה?"
טייס: בדקתי ואני לא חציתי שום לבן ושום נעליים. אין שם בכלל פס. בוא נחזור לשם ואוכיח".
קשוח: "אדוני תפסיק לבלבל תמוח".
סימן למתנדב הישן להתעורר שוב ולעוף גם משם.
הטייס עצבני. הגיע אלי.
שלחתי אותו לצלם את זירת הפשע.
הטייס לא חשב פעמיים. נסע, העמיד הרכב בדיוק בנקודה באמצע הכביש הסואן (נהריה - ראש הנקרה), נתן לכולם לצפצף. יצא מהרכב וצילם כשהוא מקבל ממני הנחיות בפון.
"עכשיו" אמרתי לו, "נחכה למשפט".
לפני חודשיים הגיע זימון ממוחשב.
התבלבלנו.
בדוח המקורי עם הזימון למשפט לפי סעיף 36 ג בחוק: כתב הקשוח במפורש שהטייס חצה פס לבן בניגוד לחוק ולסעיף. ברובריקה המתאימה זומן הטייס משפט להיום בשעה 1400 בפני כבוד השופט א. בבית המשפט בעכו.
בהזמנה הממוחשבת שיוצאת אוטומטית, עדיין נטען שהטייס עבר על החוק בניגוד סעיף 36 ג בחוק. אבל, לא כי חצה את הפס הלבן כשעינו המיומנת של הקשוח שוזפת אותו בעת העבירה וכו'. אלא, כי במקום היתה מצלמה אוטומטית והיא זו שקלטה את העבריין הנודע. על הפיתוח וזיהוי העבריין חתם פקד אחר ממחלקת הזיהוי הפלילי.
ולכן הוא זומן להיום לתת את יומו בבית המשפט. באותה שעה ולפני אותו שופט.
טוב, אמר לי הטייס, אתה מייצג אותי בבית המשפט.
"בעיה" אמרתי. "זו עבירה פלילית. לא תעבורתית. שום שופט לא יתן לי לדבר. אבל אני אבוא איתך ונראה מה עושים".
היום, במהלך הנסיעה לביה"מ, נזכרתי ב"לחשן". הלחשן היה אחד לחש תשובות לנבחנים לתאוריה במשרד הרישוי. כל מה שהם נזקקו זה בלוטוס. הוא ןהנבחנים כבר בכלא או משו.
אבל "לחשן", מקובל גם בתיאטרון, שם הוא מוסתר ועוזר לשחקנים שלוקים בשכחה.
נכנסנו בזמן וכבוד בית המשפט ישר העמיד את הטייס על דוכן הנואמים (הקתדרה הקטנה לידה עומד הנאשם מול השופט).
"אדוני", דיקלם הטייס, אני כבד לשון "וכבד מחשבה"הוספתי אני בלחישה. "לכן אני מבקש מחברי שהוא כאן לייצגני בדיון".
"לא", ענה כצפוי כבוד בית המשפט, מגרד בקרחת. "זה אסור".
- אתה מודה באשמה?
"תקעתי את אפי בגב הטייס ולחשתי בקול רם ולאט: אני לא מודה, אבל לפני שכבודו קובע תאריך להוכחות. יש לי בקשה לבטל כליל את כתב האישום.
כבודו, הבין את עניין הלחשן וחייך. ואז הצגנו לפניו את 2 הדוחות ושאלנו מפני מה יהיה עלינו להתגונן. מפני דוח הקשוח הידני. או דוח קשוח ב' מהמז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי).
מייד בוטל הדוח השני של המצלמה האוטומטית. כשהתובע מנסה להסביר לי שבעצם זו לא טעות. אבל כבודו במבט נוזף הסביר לו שהלחשן לא קיים ועליו לפנות לנאשם.
טוב, שאל כבודו. אז אתה אוצה להזמין את הקשוח להעיד?
אולי, נסגור כאן ועכשיו? עקף התובע את הנאשם ואיגף אלי מבט.
"מה אתה מציע?" שאל את התובע, הנאשם דרך הגב.
"אני ממיר לכם את העבירה לעבירת קנס ובלי נקודות וקנס של כמה שקלים".
הטייס היסס הציץ עלי וחיכה שאחליט. אבל, לכבודו נמאס. אולי תצא בחוץ להתייעץ עם עצמך? שאל כבודו וגירד נמרצות תקרחת.
בסדר ענה לו הגב. וכך יצאנו בחוץ.
תראה אמרתי לטייס. הם מציעים לך לשלם איזה 200 ש"ח ולסגור עניין. בלי נקודות ותורשע בעבירה תעבורתית של סטיה מהדרך. שזו עבירה קלה מאוד.
אז אולי נלך עד הסוף, התלהב לו הג'אחש. נזמין את הקשוח ונראה לו מה זה.
נראה לך שיש לי כוח לרוץ איתך לבתי משפט?
אז נכנסנו. הטייס הודה באשמה המתוקנת. והגב שלו ביקש מכבודו לתת לטייס 4 חודשים לארגן את הכסף (200 ש"ח). כבודו חייך ונתן לו לשלם את הסך הענקי עד סוף מאי השנה.
יאללה בוא לאכול על חשבוני סטייק או חומוס. אמר הטיס. עזוב, אמרתי. בוא נגמור על פלאפל.
דפקתי אותו.
אכלתי מנה וחצי + שתיה.
סעמאקק שישלם.
:))
