יומנו של ציד

משהו בהמתנה שלה להוראות בהתחלה...

בזיון של ... קורת עץ

בהמשך הדפיקה בזמן שהוא מתארגן

בעמידה על כריות הרגל

בפמפום תחת הצלפה.....

בהתמסרות גם לדילדו וגם לשוט...

פעם. 

פעם כתבתי על הנשלטת ש"נותנת" והשולט ש"לוקח". 

אני בטוח שלשולטים המנוסים אני לא מגלה שום סוד, שנשלטות כאן הן בעולם הרגיל הרבה פעמים מנהלות, בכירות, מחליטות, דומיננטיות, קובעות. נשים חזקות. גאות. מרשימות.

כל כך חזקות שלפעמים לא מסוגלות לוותר על האגו והשליטה. 

למה בכלל לוותר? את אותה תשובה שמעתי בלא מעט גרסאות: נשים כאלה קובעות כל היום כל יום: מחליטות בעבודה, מחליטות בבית, מחליטות לילדים, מחליטות ללקוחות, מחליטות לספקים... כאילו כדי להוכיח שהן לא...

וזה עובד. הן מוצלחות. בולטות. אסרטיביות.

זה עובד חודש, ושנה, ושנתיים ועשר. אז למה להפסיק?

- קודם כל כי זה לא האני שלה. עובד לה הדומיננטית, אבל היא צריכה להיות "שם למטה". מצייתת. משרתת. נשלטת. כנועה. מושפלת.

שם היא שלימה. שם למטה נכון לה. שם טוב לה.

- שם למטה היא לא אחראית. לא צריכה להחליט. לא קובעת. לא מתעמתת. שם למטה היא חופשיה מדילמות. מלהתחשב. מלהיות הדומיננטית. שם למטה היא חופשיה באמת. להיות מה שהיא.

- שם למטה הייעוד שלה מתממש. היא מוגשמת. נטענת. מתחזקת. וכל החיים שלה טובים יותר. הרמוניים יותר. 

המלחמה תפסה את השדון שלי רדום. 

האמת? ככה אני מעדיף אותו. אחרת הוא משגע אותי.

אבל, גם שדון רדום מתעורר לפעמים ובודק מה השעה...

וכשהוא מתעורר הוא משתעשע במחשבות... על דברים שהוא עשה..... על דברים שהוא היה עושה....

ואז צפים הסיפורים הקשים. של האונס. של ההשפלה. של ההתעללות.

שדון עם סיוטים.

עכשיו זה מילכוד: ללכת לאקסטרים, שהוא ממש לא אני, רק כדי לסלק מהראש את הזוועות?? זה מה שיסלק אותן??

היא בת עשרים ומשהו.
עושה הכל והכי אקסטרים.

אוהבת אביזרים.

כולל אחד שנשמע כמו תרגום גרוע מאנגלית.

נכון. 

נכון שפעם הייתי נכנס הנה כמעט כל יום ולפעמים הרבה פעמים ביום לחפש את "המתאימה".

נכון שפעם בשלב יצירת הקשר הייתי מוכן להתעלם מתמרורים רומזים, כי אולי "דווקא היא" "המתאימה". חיפשתי "פוטנציאל" עם רשת פרפרים עם צפופה מידי.

נכון שלא פעם הייתי מוכן לתת עוד צ'אנס ואפילו נתתי.

נכון שעברתי טלטלה שניתקה אותי מעולם השליטה.

וגם נכון שאחרי הרבה מאד חודשים יש סימנים ליקיצה טבעית.

אבל.

"צברתי קילומטראז'". שנים של אוצרות, אבל של הרבה יותר דד-אנדים, הליכה בעיגולים ודרכים שאובדות באבק.

למדתי שאין טעם להתעלם מסימנים מקדימים. נוכחתי שהסוסה הכי מבטיחה והכי רוצה, לעולם לא תהיה זברה (גם אם אחרי הצלפה יש דימיון...). 

חבל על הזמן שלי ושלה.

ולכן, יש סיבה למה חסמתי כל אחת שחסמתי.

יקיצה טבעית או רק "פיפי וחזרה למיטה", אני לא מוריד חסימות. אפילו לא נכנס לפרופילים שחסמתי.

תוספת אולי 10 דקות אחרי

שתיים חסמו אותי בצ'אט. בטח בתגובה לפוסט הזה.

אל תסירו חסימה: לא רק הסכמה היא תנאי אצלי. גם צורך. צורך שאני אהיה זה שישחרר אותך להיות מה שאת.

אבל תודה שקראתן.

עוד 3 דקות מאוחר יותר

אחת מהשתיים הסירה את החסימה.

אוה! לזאת יש פוטנציאל.

"בכל מערכת יחסים יש giver ו-taker". האמת, לא נראה לי ואני ממש לא רוצה לקבל את זה.

לפי ההגיון במערכת יחסי שליטה שולט לוקח ונשלטת נותנת. הוא "מנצל" והיא "מנוצלת". 

אבל זה לא עובד כאן ככה.

כשנתקלתי באמירה הזאת, חשבתי על זה שאני כנראה giver. גם בתור שולט אני מחפש למי לתת את החום והאהבה שלי. וגם בהצלפה, וגם בהשפלה יש הענקה. אולי הביטוי tough love מתאים כאן.

ומצד שני הייתה לי שותפה אחת לפחות שהייתה מאד נשלטת, אבל טייקרית: "אני" ו"אני" ומתחשבנת כמו מנהל חשבונות, לא משנה מאיזו עדה.

לא. זה לא עבד.

לא שואל אותו ממך.
(בואי לרקוד \ שלום חנוך)

א-ה-רבע אימהות.

שלו-הו-שה א-א-אבות.

שנ-א-איי לוחות הברית.

ואז

לפחות שלושה אלוהים, "מאסטרים" יותר מבאקדמיה, אחד אל הודי, אחד מצרי, שולטים "בלתי מעורערים" שונים, יותר אלופים מבמטכ"ל ובקורנפלקס ביחד, "ה"אדון (בהא הידיעה!) בערימות ועוד ועוד.

קטונתי.

היא ערומה, הוא לבוש. כמו שצריך.

היא עומדת והוא יושב. כמו שצריך.

היא מולו עם רגלים מפוסקות וידיים מאחורי הגב. הוא בוחן אותה. מעביר יד בין הרגליים שלה.

עמוק בין הרגליים שלה.

רטוב.

היא מתכופפת אליו לפי הוראתו, שיהיה לו נוח לתפוס אותה בשיער. הוא משכיב אותה על הברכיים שלו.

הוא מותח את הפטמות ככה שהשדיים שלה ישתפלו מעבר לירך שלו. לא על הירך. מעבר לירך. כמו שצריך.

הוא מתחיל לחבוט בתחת שלה.

חובט ומלטף.

תספרי!

1... 2... 3....

8... 15... 

הוא יודע שהיא לא תשתמש במילת הביטחון, אבל ברור לו שהיא חושבת על זה.

מ-20 היא כבר פחות גיבורה. נרתעת, מתפתלת. כאילו מנסה לברוח. 

"חבטה, ליטוף, חבטה, ליטוף" הופך ל"חבטה, משיכה בפטמות (אבל משיכה ח ז ק ה !!!), ליטוף" וחוזר חלילה (בעצם, למה "חלילה"?!)

אה, והאגודל?

היד השנייה שלו בין הרגליים שלה. אני במקומו גם הייתי מחזיק ככה את הכוס.

וכל פעם שהיא נרתעת, האגודל נתקע לתוכה יותר עמוק. 

ובכל פעם שהוא מחזיר אותה למקום עם הפטמות, האגודל משפשף את החלק הקדמי של הכוס שלה.

ואת יודעת מה קורה.....

(לה כבר אמרתי...)

לא כאן כדי להגשים לכם פנטזיות.
כן כאן כדי למצוא את זה שהשדים שלנו יוכלו לשחק יפה ביחד. 

ועוד אחד:

אסירה לעולם שבראשי.