יומנו של ציד

בטח לכל אחד יש את ההגדרות והקינקים שלו.

בשבילי שליטה היא הכוח והסמכות לעשות הכל בנשלטת.

ה. כ. ל. !!!

באמת יופי, אבל מה זה אומר? 

אני, לפחות בהתחלה, זר בעצם. אם אני חושף אותה, מפשיט אותה, פיזית ומנטלית בפני זר, זה בניגוד ל"טבע", כביכול. בניגוד לטבע שלה: מי רוצה להתפשט ולהיחשף בפני זר?? "אז את לא רוצה", אבל אני מחליט. לא את.

ציות ומרות הם התחלה טובה. תבואי לבושה ככה, תעשי ככה, תגידי ככה, תעמדי ככה. למה? כי ככה אני רוצה. וזה מספיק לגמרי. תתמודדי. תיאורטית זאת שליטה מזוקקת. תיאורטית לא צריך יותר. תיאורטית.

אם אני קושר אותך, בעיקר אם את וכל החלקים הנשיים, העדינים שלך חשופים, שנינו יודעים שאני עושה בך מה שאני רוצה. כי אין לך יכולת להתנגד. כן, יש הרבה שחוסר האונים מדליק אותן. וגם אותי במידה מסוימת. אבל, אני חושב שזה קצת כמו אונס: כאילו "אני יותר חזק אז אני קושר ועושה. מה תעשי לי?!". הבעיה היא שבקשירה כמו באונס הולך לאיבוד גורם הבחירה שלך. הבחירה להיחשף ולעבור את כל הדברים הטובים שבהמשך. אז אני לא שולט. אני אנס אלים ובזוי. אז כן, זה מדליק, אבל ....

המדרגה הבאה היא השפלה (כן, יש השפלה גם בחשיפה כי "מה שאת, צריך להיות חשוף בפני". גם בקשירה). אני יודע שזה מוריד אותך. שבחיים לא היית מוכנה לספוג את זה מחוץ לחדר. אז למה ממני כן? מבחינתי זה בעיקר כי אני יכול. כי ממך מגיע לי. "אז מה שאני עושה בך ועושה לך הוא משפיל. יש לך בעיה עם זה?!". אז "את לא רוצה"-עאלק. אז דווקא בגלל שזאת בעיה שלך, זו השליטה שלי בך. כי זאת לא בעיה שלי. 

היו לי נשלטות שחשבו שהשפלה זה "הכי חזק" והכי מרטיב והכי שלם בשבילן. לפעמים זה ככה גם בשבילי. אבל אם את מקבלת כאב שאני מעניק לך (מ ק ב ל ת !) זה עוד שליטה. כי בגלל מי שאני ומה שאת, אני יכול גם לעשות את מה שכביכול הכי מנוגד ל"טובתך". כי מי רוצה לסבול?!

אז שליטה בשבילי זה לממש את הכוח והסמכות באמצעות ציות מוחלט, קשירה, השפלה וכאב. כמה שיותר - יותר טוב (עד גבול מסוים. בשביל זה יש מילת ביטחון).

בהשתנה יש ציות והשפלה.

בהצלפה יש ציות (כי זה מה שאני רוצה), כאב, והעובדה שאת כאילו "סובלת" (או גם סובלת) ובכל זאת ממשיכה לקבל את זה ורוצה לקבל את זה - זאת השפלה: כמה את קטנה ובזויה, שאפילו הצלפה על הפטמות והתיחסות כאילו את חפץ, את מקבלת. ואוהבת. וצריכה.

בזיון תחת יש בעצם הכל. הוא כולל עוד אלמנט שהציות, הכאב וההשפלה שלך כאילו מיועדים רק כדי שאני אהנה.  למה "כאילו מיועדים"? כי את תרצי ואפילו תבקשי את זה גם בפעם הבאה. כי זה כואב לך, אבל גם מרטיב אותך, חתיכת מיווחמת. לא רק מרטיב: את אפילו גומרת מזה. אז דרך התחת שלך, אני מגמיר  אותך.

יש יותר שליטה מזה?

משרתת היא שפחת מין גם כשהיא "רק מנקה".

https://bdsmx.tube/video/34575/house-maid-training/?campaign=10146

משהו בהמתנה שלה להוראות בהתחלה...

בזיון של ... קורת עץ

בהמשך הדפיקה בזמן שהוא מתארגן

בעמידה על כריות הרגל

בפמפום תחת הצלפה.....

בהתמסרות גם לדילדו וגם לשוט...

https://tubepornclassic.com/videos/1048491/punished-riding-the-horse/?promo=31134

פעם. 

פעם כתבתי על הנשלטת ש"נותנת" והשולט ש"לוקח". 

אני בטוח שלשולטים המנוסים אני לא מגלה שום סוד, שנשלטות כאן הן בעולם הרגיל הרבה פעמים מנהלות, בכירות, מחליטות, דומיננטיות, קובעות. נשים חזקות. גאות. מרשימות.

כל כך חזקות שלפעמים לא מסוגלות לוותר על האגו והשליטה. 

למה בכלל לוותר? את אותה תשובה שמעתי בלא מעט גרסאות: נשים כאלה קובעות כל היום כל יום: מחליטות בעבודה, מחליטות בבית, מחליטות לילדים, מחליטות ללקוחות, מחליטות לספקים... כאילו כדי להוכיח שהן לא...

וזה עובד. הן מוצלחות. בולטות. אסרטיביות.

זה עובד חודש, ושנה, ושנתיים ועשר. אז למה להפסיק?

- קודם כל כי זה לא האני שלה. עובד לה הדומיננטית, אבל היא צריכה להיות "שם למטה". מצייתת. משרתת. נשלטת. כנועה. מושפלת.

שם היא שלימה. שם למטה נכון לה. שם טוב לה.

- שם למטה היא לא אחראית. לא צריכה להחליט. לא קובעת. לא מתעמתת. שם למטה היא חופשיה מדילמות. מלהתחשב. מלהיות הדומיננטית. שם למטה היא חופשיה באמת. להיות מה שהיא.

- שם למטה הייעוד שלה מתממש. היא מוגשמת. נטענת. מתחזקת. וכל החיים שלה טובים יותר. הרמוניים יותר. 

המלחמה תפסה את השדון שלי רדום. 

האמת? ככה אני מעדיף אותו. אחרת הוא משגע אותי.

אבל, גם שדון רדום מתעורר לפעמים ובודק מה השעה...

וכשהוא מתעורר הוא משתעשע במחשבות... על דברים שהוא עשה..... על דברים שהוא היה עושה....

ואז צפים הסיפורים הקשים. של האונס. של ההשפלה. של ההתעללות.

שדון עם סיוטים.

עכשיו זה מילכוד: ללכת לאקסטרים, שהוא ממש לא אני, רק כדי לסלק מהראש את הזוועות?? זה מה שיסלק אותן??

היא בת עשרים ומשהו.
עושה הכל והכי אקסטרים.

אוהבת אביזרים.

כולל אחד שנשמע כמו תרגום גרוע מאנגלית.

נכון. 

נכון שפעם הייתי נכנס הנה כמעט כל יום ולפעמים הרבה פעמים ביום לחפש את "המתאימה".

נכון שפעם בשלב יצירת הקשר הייתי מוכן להתעלם מתמרורים רומזים, כי אולי "דווקא היא" "המתאימה". חיפשתי "פוטנציאל" עם רשת פרפרים עם צפופה מידי.

נכון שלא פעם הייתי מוכן לתת עוד צ'אנס ואפילו נתתי.

נכון שעברתי טלטלה שניתקה אותי מעולם השליטה.

וגם נכון שאחרי הרבה מאד חודשים יש סימנים ליקיצה טבעית.

אבל.

"צברתי קילומטראז'". שנים של אוצרות, אבל של הרבה יותר דד-אנדים, הליכה בעיגולים ודרכים שאובדות באבק.

למדתי שאין טעם להתעלם מסימנים מקדימים. נוכחתי שהסוסה הכי מבטיחה והכי רוצה, לעולם לא תהיה זברה (גם אם אחרי הצלפה יש דימיון...). 

חבל על הזמן שלי ושלה.

ולכן, יש סיבה למה חסמתי כל אחת שחסמתי.

יקיצה טבעית או רק "פיפי וחזרה למיטה", אני לא מוריד חסימות. אפילו לא נכנס לפרופילים שחסמתי.

תוספת אולי 10 דקות אחרי

שתיים חסמו אותי בצ'אט. בטח בתגובה לפוסט הזה.

אל תסירו חסימה: לא רק הסכמה היא תנאי אצלי. גם צורך. צורך שאני אהיה זה שישחרר אותך להיות מה שאת.

אבל תודה שקראתן.

עוד 3 דקות מאוחר יותר

אחת מהשתיים הסירה את החסימה.

אוה! לזאת יש פוטנציאל.

"בכל מערכת יחסים יש giver ו-taker". האמת, לא נראה לי ואני ממש לא רוצה לקבל את זה.

לפי ההגיון במערכת יחסי שליטה שולט לוקח ונשלטת נותנת. הוא "מנצל" והיא "מנוצלת". 

אבל זה לא עובד כאן ככה.

כשנתקלתי באמירה הזאת, חשבתי על זה שאני כנראה giver. גם בתור שולט אני מחפש למי לתת את החום והאהבה שלי. וגם בהצלפה, וגם בהשפלה יש הענקה. אולי הביטוי tough love מתאים כאן.

ומצד שני הייתה לי שותפה אחת לפחות שהייתה מאד נשלטת, אבל טייקרית: "אני" ו"אני" ומתחשבנת כמו מנהל חשבונות, לא משנה מאיזו עדה.

לא. זה לא עבד.

לא שואל אותו ממך.
(בואי לרקוד \ שלום חנוך)

א-ה-רבע אימהות.

שלו-הו-שה א-א-אבות.

שנ-א-איי לוחות הברית.

ואז

לפחות שלושה אלוהים, "מאסטרים" יותר מבאקדמיה, אחד אל הודי, אחד מצרי, שולטים "בלתי מעורערים" שונים, יותר אלופים מבמטכ"ל ובקורנפלקס ביחד, "ה"אדון (בהא הידיעה!) בערימות ועוד ועוד.

קטונתי.