יומנו של ציד

הנזירה השתקנית הסכימה שאפרסם את הפוסט הזה (חלקכם ישאל, אולי, למה אני צריך את הסכמתה: אני הרי דום והיא סאב. אז קודם כל, אותו חלקכם צריך "רק" לשים את עצמו במקומה. וחוץ מזה, אני עוד לא אדון שלה. אולי לא אהיה. אנחנו בתהליך של למידה והכרה הדדיות והפוסט הזה הוא חלק מהעניין: מכיוון שהיא תקרא אותו, היא תלמד אותי קצת יותר, ואולי תאפשר לי ללמוד אותה קצת יותר.
אז המשימה שהיא קבלה הייתה משימה חושפנית: היא הייתה צריכה להתייצב במקום ציבורי בצורה מסוימת כדי שאני אבחן ואמדוד אותה. לא בחינה מעשית (וגם לא מדידה מעשית :-)). היא גם לא נחשפה לסובבים אותה באותו המקום: בקשתי מאפייני לבוש מסוימים אבל הם היו לצורכי זיהוי ולא זיהו אותה כסאב, או את הסיטואציה.
אז בכל זאת מה היה חושפני? פשוט: אני בחנתי ומדדתי אותה, אבל היא לא ראתה אותי. אני חושב שצריך אומץ להיחשף ככה: היא הרי לא מכירה אותי. עוד לא בנינו בינינו אמון. אבל, זה סימן לי שהיא מוכנה לויתורים. מוכנה להקרבות קטנות. מוכנה לקחת סיכונים.
אני מאוד מעריך את מה שהיא עשתה ולמרות שהיא עוד לא שפחה שלי (ואולי גם לא תהיה), אני מאוד מאוד גאה בה.
עכשו את רוצה לדעת איך את נראית בעיני? נתחיל מהמראה החיצוני. לגיל שלך את נראית ממש ממש טוב: מלאה, נאה, חזה עם נוכחות. כן אני יודע שאחרי 3 לידות, מה שמחזיק אותו שם זה החזיה, אבל חוץ מזה שאת ממלאת אותה יפה, יש לי המון מה לעשות בחזה כזה... גם התחת שלך יפה. אני בדרך כלל אוהב יותר גדול, עם יותר בשר. "שמנה" לא מפחיד אותי. אבל, מה שיותר חשוב הוא מה שאני יכול לעשות בתחת שלך (שלי!) ולפי מה שכתבת לי גם לתחת שלך אני אמצא שימוש.
כמה את? 181? אני אוהב נשים גדולות. לא חייבות להיות גם גבוהות אבל לך יש קומבינציה טובה. פרופורציות יפות של מאסה. נכון, את ממש לא דוגמנית, אבל ... מי לכל הרוחות אוהב איך שדוגמניות נראות?
הבלונד הזה לא עושה איתך חסד. אם נהיה ביחד תצטרכי להחליף אותו. למה? כי ככה אני רוצה! וזה מה שאני רוצה ב ש ב י ל ך. א ת תיראי עם זה יותר טוב.
עכשו אני אספר לך, איך רק מההתכתבויות שלנו ומלראות אותך מרחוק (קפה ממול) וכמובן בלי לדבר איתך, אני מתרשם ממך.
ברור לי שאת אשה חזקה. אמרת שאת מנהלת צוות של 3 ורואים את זה. אני יכול לדמיין אותך אסרטיבית מול העובדות שלך, מול עמיתים וגם מול הבוס. ברור לי גם שאת אינטליגנטית. רואים את זה בשפה שלך. כמו שאת יודעת, זה מאוד חשוב לי. גם על הפנים שלך רואים את זה. עיניים לא יכולתי לראות מהמרחק הזה, אבל באופן כללי את נראית אדם חושב (מה חשבתם, אידיוטים? שאם היא סאב אז היא לא אדם?!). את נראית מחושבת: לוקחת את התיק לפני שקמה ולא אחרי.
אני רוצה לחשוב שאני רואה יותר מזה. אולי זאת רק הסיטואציה (אחרי הכל באת בשביל שאני אבחן אותך), אבל נראה לי שבתוכך יש ילדה. ילדה בת ארבעים ו.. אבל ילדה. ילדה שצריכה אבא, שצריכה מסגרת, שצריכה מישהו שיחליט בשבילה, שהיא תוכל להיות נאמנה לו (הניחוש שלי הוא שבן זוגך הוא לא אישיות ולכן יש לך סט שלם של רגשות, שאין לך על מי לתלות. אין לך למי להעניק). אני חושב שמתחת לחזות הביזנס הזאת יש גם יצרים. הבגדים לא מסגירים (אמרתי לך שלא אבקש משהו חושפני, נכון?). למי שחושב שחזה כזה או אחר או תחת כזה או אחר, מעידים על יצרים, צפויות אכזבות קשות. זה לא עובד ככה. אז למה? משהו בהליכה, אולי... אולי משהו בישיבה. יותר התנועה מאשר התנוחה.
יש לי גם סימני שאלה: האם מתחת לחזות הביזנס-אז-יוז'ואל הזאת יש חום? יש פוטנציאל לאינטימיות? לאהבה? לנשמה תאומה? אני לא יודע. לא הסתרתי ממך שאני קורא לך הנזירה השתקנית כי אין איתך הרבה תקשורת. את יודעת שאצלי זה תנאי בל יעבור ולכן זה חייב להשתפר.
בסך הכל עשינו (גם אני!) צעד גדול, כי את נתת אמון בי ואני אחזיר לך אמון. האם זה אומר שאת הג'יני שלי? אני עוד לא יודע. עוד צריך להתכתב, כשיבוא הזמן (אולי יבוא כבר מחר, אבל הוא עוד לא כאן היום) - לדבר, אחר כך להיפגש לקפה (הקפה שממול? :-)). לתאם ציפיות. לבנות את האינטימיות בקצב הנכון. והקצב הנכון הוא לאט.
ואחרי הכל, אני כבר מפנטז עלייך בבגדי נזירה. כאלה שנתלשים, או נקרעים בקלות.
ביי,
YY