בתור למגלשות בפארק המים היה חם, לח, צפוף ובעיקר משעמם: הילדים מטפסים על ההורים וההורים היו מטפסים על קירות. לו רק היו יכולים.
האמא שלפני עם קעקוע על הגב: מלאכית ערומה על הברכיים.
שאלתי אותה אם זו Zelya.
- מי?
- זליה, הדמות המיתולוגית של המלאכית-השפחה. זו דמות שיש לה כוחות שבהם היא משתמשת כשפחה.
- למה שפחה?
- כי היא על הברכיים.
- לא ידעתי. סתם בחרתי.
(כן, אבל למה בחרת?)
הבן שלי מזהה שלאותה אמא יש קעקוע גם על הבטן. שדון.
האמא מסבירה לו שזה לא שדון. זה ג'יני. כמו ההוא של אלאדין. שאתה מבקש והוא מגשים נותן לך מה שאתה רוצה.
- את יודעת ממה משותף לג'יני ולזליה?
השיחה אבדה. יש גבול למה שאפשר להגיד בתור למגלשות בפארק המים. אבל, עם קשר או בלי קשר הפטמות שלה הזדקרו מתחת לבגד הים.
מה שיפה הוא שאת הדמות המיתולוגית של זליה, המלאכית-השפחה, המצאתי באותו הרגע.
לפני 13 שנים. 9 ביוני 2011 בשעה 12:52
