יומנו של ציד

הכרנו בתפוז.
נשמעה נחמדה. מאד כנועה. צריכה שליטה. זקוקה להשפלה. מתייחמת מכאב.
שיחקתי בה רוב הערב: "אז את חזירת זרע?". תכניסי.... "נכון שהפטמות שלך מגיבות אלי?" "מה מגיע לך?" "אז את חורים?"
ואז דרשתי תמונות. שלחה תמונה. חזה גדול. כבד. אבל ... לבושה.
דרשתי לראות את העטינים. כמו שהם.
לקח כמה זמן וקבלתי תמונה: שדדים גדולים, שמנים, כבדים. עם ורידים כחולים. מתאימים לשימוש: מתאימים לדפיקה. מתאימים לקשירה. מתאימים להצלפה.
עברנו לצ'אט של ג'ימייל.
והיא נבוכה.
"למה את נבוכה?"
"כי שלחתי לך מהכתובת האישית שלי". שיט. חשבתי שהיא לא תשים לב. אמנם זה אבוד כבר אחרי הפעם הראשונה, אבל היא שלחה לי את התמונה השנייה מאותה הכתובת.
התעלמתי.
כשנהיה מאוחר חתכתי, לא לפני שאמרתי לה שאם היא רוצה שאני אשתמש בה, היא צריכה לבקש.
עד מחר בבוקר.
יום עמוס לאללה. הגעתי למייל רק מאוחר יותר. ואין ממנה כלום.
Nexxxxxxxxxxxxxxxxxxxt
למחרתיים בקשה שלא אשתמש בשם שלה.

פניתי אליה בשמה, פחות או יותר ככה:
XXXX, היי.
מבחינתי עשית בחירה. מאותו רגע את לא חזירה, לא עטינים, לא חורים ולא כל זה.
את XXXX שהיא אולי נחמדה ואולי לא, אולי חכמה ואולי לא, אולי צריכה להיות שפחה ואולי לא. כמו אינספור נשים שנכנסות לשדה הראייה שלי.
ויוצאות.

הרגעתי אותה והודעתי לה שמחקתי את כל ההתכתבות איתה כולל התמונות ושאין לי שום כוונה לחפש אותה, בטח לא ליצור קשר.

כדי לשנות את זה היא כבר תצטרך הרבה יותר מאשר לשלוח תמונה.