יומנו של ציד

היא הסבה לי הרבה עונג.

מצצה כמעט הכי טוב שחוויתי.

וחוויתי.

ואני הייתי מי שאני:

חם,

רך,

אינטימי,

גלוי,

משתף,

נותן אמון.

נתתי לה את המקום שלה.

נתתי "לנו" לצמוח. להתחזק.

לצמוח ולהתחזק מספיק כדי להרגיש נוח.

מספיק נוח כדי לשלוט.

אבל,

כשהגיע הזמן להיות השפחה, הנשלטת, החפץ שלקחתי לי אותה להיות

היא נחשפה.

נחשפה ברדידותה.