ובכן מה!

לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי טוב בריצה מהירה ובחשבון עד כדי רזולוציה של שניות בודדות, החישוב הנכון
של התיזמון והמרחק מהבית שלה לאוטובוס האחרון הביתה עזר לי להשיג עוד כמה שניות צמוד לגוף הזעיר והמושלם שלה.
הרבה דיבורים לא היו שם בחדר הקטן שלה, אולי, לפחות ככה רציתי להאמין,  שהיו דברים חשובים יותר לדעת.
וכשחלמנו היה זה על רשיון נהיגה מכונית מרופטת וחופש. חופש בעיקר מתחבורע ציבורית.
שבועיים לפני הרשיון היא כבר הסטוריה שלי והווה של...
השנים טסות מהר יותר והחישובים נעשים פחות ופחות מדוייקים. 
יש מצב שהתרגלתי מידי לדבר פחות מידי כשיש דברים חשובים יותר לגעת.
נראה שיש קבוע במשוואה הקשוחה של המציאות, גניבת הדקות מתחרה בעבודות, חיים, בורות וכל טוב נינג'אי. 
בשעות לפי חדרים תפסו אותנו חלומות על זמן חופשי, מרחבים ואינסוף, שם נגזר כוּסה לצרוח ולטפטף אותי והיה דיי נדמה שליבּה מלווה את האש.
וכשהמציאות מחליטה אחרת גם התמכרות גופנית חמורה לא יכולה עליה, ...שבועיים לפני החופש גם היא מצטרפת להסטוריה.
מוכן לדבר יותר, בלי לגעת פחות.