לפני 14 שנים. 29 באפריל 2010 בשעה 11:14
חכמים לימדו אותנו אימרה נבונה:
"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".
אימצתי ואני מתנהלת על פיה בעולם הונילי.
*** כולם יודעים שאני בטיפולי פוריות וכמהה לעוד ילדים. את זה אני לא מסתירה, מכיון שנוח לי לפרוק ולדבר על הקשיים שאני חווה בטיפולים ובאכזבות הנישנות.
לא מזמן נכנסתי להריון. האושר שהציף אותי היה ללא גבולות.
אנשים לא הבינו מה גרם לי להיות חייכנית יתר על המידה.
בעבודה החליטו שכנראה התחלתי לקחת "רגיעון" (אני לא טיפוס עצבני, -
אבל השלווה שנחתה עלי שיגעה אותם).
אחותי ניסתה בכוח להשביע אותי שאני לא בהריון, טוב נו היא קצת יותר מזהה התנהגויות שלי.
לא נתתי לה שום הרגשה שהחשד שלה מוצדק, השארתי את זה באויר.
אפילו להורי לא סיפרתי כלום וכמובן לא לילדי.
רציתי לתת לזמן לעבור ולקוות שהכל יתפתח לטובה.
רק בעלי היה כמובן שותף לסוד הגדול ובלילות הרשנו לעצמינו להתפרק ולהפגין שמחה מעולה במתח ותקוה.
אחרי 4 חודשים זה הסתיים בהפלה.
מעטים מהסובבים אותי יודעים מה עבר עלי ומוטב כך.
***החייל המתוק שלי החל תהליך מאוד משמעותי בצבא,
הרבה קשיים, הרבה מתח, המון השקעה
ובעיקר הידיעה שאם יעבור הכל בהצלחה, נכונה לו התקדמות רצינית ועתיד מזהיר.
היחידים שיודעים על כך, אנחנו ההורים, סבא וסבתא , חבר טוב שלו ועוד אחד חשוב.
כולנו נירתמנו לעזור לתמוך ובעיקר לפרגן ולעודד אותו.
כל יתר חבריו, כל החברים שלנו, האחיות שלי וכל השאר לא יודעים כלום.
כמובן שמתעניינים מה שלומו ואיך הולך לו בשירות הצבאי.
אנו משתדלים לענות תשובות קצרות ומתחמקות כדי לא להכנס לבליל שאלות, ותיסבוכת...
***בפעמים הקודמות כשהסתמן באופק קשר עם אדון חדש.
נהגתי לפרוק רגשות ולכתוב על כך.
כתבתי על התרגשותי, על התקוות ועל התשוקות הסמויות שרוצות להתפרץ מתוכי.
הפעם גזרתי על עצמי שתיקה,גם בעולם הזה.
רק אדם אחד מעורב במעט בתהליכים שעוברים עלי.
טוב לי שהוא שם וטוב לי שרק הוא שם.
מטבעי אני אוהבת לשתף, להתייעץ לשמוע את ידידי.
הפעם מרגישה שזה שקט משובח.
מה טומן בחובו השקט הזה?
ימים יגידו.
