הכל התחיל בקליק

לא התכוונתי להפוך זאת להרגל
אבל עושה רושם שאתם מחכים לעידכון שישי השבועי שלי
הכולל סודות כמוסים היישר ממטבחי השחור לבן.
(כך לפחות עודכנתי בכמה פרטיות אדומות)

הפעם אני כותבת במיוחד בשבילך, הידיד החדש שלא מזמן הכרתי
והידידות ביננו רק החלה לרקום עור וגידים.
לך ידידי ולכל קוראי המקסימים:
פשטידת הקישואים שהמצאתי השבוע וכרגע נאפת בתנור- שולחת חיוכים 😄
הפטריות הטריות המחכות להתערבל בתוך הפשטידה השניה- מאחלות רק טוב.
חזה ההודו שממתין אחר כבוד בתוך מרינדה חריפה מתקתקה- מחלק הרבה רוגע ושלוה
תפוחי האדמה העומדים קלופים על השיש ומחכים להטבל בשמן זית ועשבי תיבול - מכריזים
שהשבת של כולכם הולכת להיות קרירה ונעימה.
שוקי העוף שעומדים לקבל ציפוי של ביצה וביסלי - מרעיפים נשיקות לכל עבר
גרגרי האורז המושרים במים ואוטוטו ישפכו לסיר לבישול כורכומי צהוב - מפזרים הרבה אהבה לקראת הסופ"ש.
חתיכות פילה הטונה שאט אט מפשירות מהקפאתן ומחכות למקומן בתנור - מביאות אושר תמים וטהור שכזה.

ואני מצטרפת לחגיגית הטעמים והניחוחות
משאירה כאן עוגת שוקולד מתוקה ( קצת ליקקתי מימנה לא יכולתי להתאפק 😄 )
וגם איחולים לשבת יפה נעימה וטובה עם כל מי ומה שאתם אוהבים.
שבת שלום

למה בעצם אני כל כך אוהבת אותך?
מה עושה אותך מיוחד עד כדי כך שאתה טבוע בסיפי נשמתי
מקיף את חיי ולא מש ממחשבותי?
למה כל פעם שאני שומעת את קולך הבוטח, החזק, הגברי
מרגישה איך משהו בתוכי רוטט מהתרגשות?
איך יתכן שאתה רחוק כל כך ואני מרגישה אותך הכי קרוב אלי?
איך זה שלעיתים לא יוצא להיות בקשר לזמן מסוים ואני מרגישה איך בפנים הכל מתפוצץ לי מרוב געגועים וכמיהה אליך?
הדבר שאני הכי הכי מחכה לו, זה לראות אותך, לחבק ככה חזק כמו שאני אוהבת
ולתת לך נשיקה חמה שתישאר טבועה בך לאורך כל התקופה ששוב לא נפגש.

אולי זה קורה כי ככל שעובר הזמן הקשר ביננו חזק כל כך?
אולי כי כל פעם אני מרגישה יותר גאה להיות שלך?
אולי כי הויזואליה המיוחדת שלך שאין לי ספק שלא רק אני שמה לב אליה
ועוד יותר מה שיש בך בפנים
אופי טוב לב
סבלנות עד אין קץ
החלטיות ואסרטיביות בהתנהלות היום יומית
התנהגות שובבנית ומלאת חיוכים מאידך ורצינות במקום שצריך.
כשכל זה עטוף בהמון רגש כלפי כל בן אנוש.

אולי כל זה
בתוספת המעמד המיוחד שיש לי מולך ושיש לך מולי
מביאים אותי להיות האישה הכי מאושרת עלי אדומות!

מוזר
אני יושבת וקוראת את פרץ הרגשות שנבע מתוכי והרגשתי צורך לכתוב עליו כאן
שואלת את עצמי על מי בעצם אני כותבת?
האם זה על
האדון המתהווה החדש שבקרוב אני מועדת להתמסר לו
או שזה בכלל מיוחס לחייל הפרטי שלי שנמצא בימים אלו בעיצומו של קורס קצינים
ומגיע להשגים מופלאם בכל המשימות והמבחנים?

למי איכפת
שניהם מתוקים
שניהם ממלאים את חיי
והאיזון שנוצר בין היופי הונילי לאושר הבדסמי
מנביט המון אהבה ואושר מתוכי.

היטיב לתאר זאת הסופר בלזאק בסיפרו המיוחד " אבא גוריו"
"האושר הוא פיוטן של הנשים, כשם שהלבוש הוא פרכוסן."

חברי הכנסת הנכבדים מרגישים שכנראה אין מספיק רעש בגינם.
קם ח"כ כרמל שמה הציל את המצב והחליט לעשות כותרות
במוחו הקדחני נהגה רעיון מבריק
בואו נחוקק חוק חדש שתכנו איסור קיום יחסי מין לנערים עד גיל 16!
זהו
נערים ונערות
תהיו הכי חתיכיים שאפשר
תאהבו עד כלות
תתנשקו
תלכו מחובקים לאורך שפת הים
תתמזמזו
אבל יחסי מין לא!
הרי לא תירצו לעבור על החוק ?!

אני כבר רואה בדמיוני איך בתי הסוהר מתמלאים בעשרות נערים עבריינים
שכל חטאם היה שלא יכלו לשלוט על חרמנותם וקיימו יחסים כמו שעשו עד היום.
אפשר בכלל לשלוט על היצר המיני שאין ספק שהוא בשלהי פריחתו בגיל הזה?
ואולי צריך למחוא כפיים לחוק החדש שיביא לגידול דור מאופק ומחושב ואולי רחמנא ליצלן
אפילו מחונך יותר?

כל המדינה על הרגליים
יום רביעי בשעה 11 תשמע אזעקת תירגול
כולם חייבים לתרגל מצב חירום וכניסה למרחבים מוגנים.
כולם?
הקבינט המדיני לא משתתף בתרגיל ותירץ זאת בהתחמקויות למינהן
התחבורה הציבורית תמשיך לפעול כרגיל כי חס ושלום שלא יקרו פקקים ולא ישובש מערך התחבורה בכבישים.
חלק מבתי הספר ( אנחנו בתוכם) קיבלו פטור ממשרד החינוך ולא צריכים לתרגל כי הבחינות הנערכות חשובות יותר.
ועד ההורים הארצי לא תומך בתרגיל.
משיחות עם חברים עולה שהם לא באמת מתכוונים לעזוב את העבודה וללכת למרחב המוגן שהרי זה ביזבוז זמן עבודה יקר.
בשעה 11 אני בשיעור שגרתי ואמשיך ללמד כי כאמור בית הספר שלי לא משתתף בתרגיל.
מישהו באמת מתכוון להשתתף?

מרחב מוגן?
לי בבית אין ממ"ד
המקלט שלנו על הפנים ולא משנה מי אשם בכך
וגם כשהוא נקי הוא לא בדיוק משמש מקום המגן האידאלי והוא בכלל לא בנוי מתחת לאדמה.
חדר בבית- נו באמת הבדיחה הכי גדולה ששמעתי
זה מזכיר לי את מלחמת המפרץ שהתחבאנו בחדרים אטומים בניילונים וקויינו שזה מה שיציל אותנו
אבל כשנפל טיל על שכונת רמת -חן בשניות כל הבית קרס כולל הניילונים.
ואוו
היתכן שהניילונים לא בדיוק חזקים ומגינים מפני טילים?!
אני חושבת לעצמי שאם הייתי בבית בשעה 11
וכמו אזרחית טובה המבצעת את הוראות פיקוד העורף ויורדת לקומה תחתונה יותר
נראה לי שהשכן היה יוצא ושואל אם הכל בסדר או אולי שתיתי משהו?
😄

מסע יחצנות נהדר עושה לעצמו פיקוד העורף
אבל תכלס
בזמן אמת, הבלגן יחגוג כמו שחגג בפעמים הקודמות
ואנחנו האזרחים לא בדיוק מוגנים כמו שהם מנסים לשדר.
מזה נובע ( אני מושפעת ממתמטיקה אין מה לעשות)
זה לא תרגיל זו בדיחה לאומית
ואם זה מה שאמור להרגיע אותנו שהכל בסדר ואנו מוכנים לשעת צרה
אנו בבעיה רצינית.

יום מאושר ושלא נדע צרות.

הנה משהו שהחייל שלי הביא היישר מבסיס קורס הקצינים, אימרה צבאית ידועה:
"בשל קדושת השבת אין מקיימים אימונים ו/או תרגילי סדר ומשמעת במהלך השבת
ולכן עם צאת השבת ."מתחשבנים." על כל שנעשה במהלכה. ..."

חשבתם כמה זה מתאים גם לעולם המופלא הבדסמי.
כל אלו שלא חיים ב 24/7 לא נפגשים כל יום
ולעיתים אפילו לא כל שבוע
אבל כשנפגשים
אוחחח כשנפגשים מתחשבנים ומשלימים פערים של כל פסק הזמן שנוצר.
מגיעים חמים
מלאי תשוקה
מלאי רצון לעשות עוד ועוד
להנות מכל רגע
ובעיקר להגיע לשיאים עם גמירות מטורפות.

שתהיה שבת נעימה מבחוץ וחמה מבפנים
( לפחות כמו שאני מרגישה)
:)

בזה אחר זה נערמו על שולחן החג מיני תירכובות ממעשי ידי.
מלוחות, מפולפלות, רכות, קשות, בצקיות ורוטטות
והכל על טהרת החלב ומוצריו.
מפה ורודה עטפה את השולחן ועליה סט אוכל בצבעי ירוק לבן כיאה לאוירת הפריחה האביבית.
בעלי יושב בראש השולחן. המקום הקבוע של ראש המשפחה שבמקרה שלנו אינו השולט של הבית
(מי יכול על מנגינה כשהיא ונילית 😄 )
מסביב קובצו לארוחה מספר חברים כמובן כל אחד עם ילדיו.
הילדים התגודדו בשולחן ילדים ולא היו מאושרים יותר מהם לגלות, שבאמצע השולחן הונחו הפתעות קטנות במיוחד בשבילם.
מגשי האוכל עברו מיד ליד.
כולם נהנו ושיבחו את מירקם הטעמים.
הבלינצ'ס התחסל סופית
משלוש הפשיטידות נשארו רק פירורים בצידי התבנית.
הדג ברוטב האדום החריף לוקק גם באצבעות.
שמתי לב שהילדים כמעט לא נוגעים בכלום
אפילו ויתרו על הפסטה המוקרמת בשמנת וחמאה.
סוף סוף התיישבתי גם אני כדי להשביע את רעבוני
מתוך דאגה לילדים שאלתי אותם " אתם לא רעבים?"
אנחנו מאוד רעבים ענו כמעט במקהלה.
אז למה אתם לא אוכלים? יש הרבה אוכל טעים.
לאאאא המשיכה המקהלה לצייץ
אנחנו מחכים לאוכל שלנו.
אוכל שלכם? לא הבנתי?
מה?? את רוצה להגיד שלא חיממת לנו שניצל טבעול?

אנחת יאוש
נגד המיסחור הזה אני נכנעת מראש
בפעם הבאה אחמם להם תבנית מלאה טבעולים וציפ'ס מוכן משקיות
העיקר שלא ישארו רעבים ומאוכזבים.
אני יודעת זה לא בריא זה הרגל לא טוב
אבל זה טעים ( לפחות להם).

יום שלישי 6:30 לפנות בוקר.
לכאורה עוד יום שיגרתי ואני אמורה להיות אחרי מקלחת הבוקר
אחרי מריחת קרם ריחני
בהכנות לשלוח את דרי הבית לעבודתן
ולשקוע בבוקר החפשי עד ליציאה לעבודה.
רגע אחד לקח לי להתאושש ולהבין שהיום זה בוקר שונה-
ואני הולכת לטבוע בים הגבינות היוגורטים והקצפות
ולהכין מיני חלביים מוקרמים, מתוקים ועטירי קלוריות.
חג החלב עומד להגיע
ולפחות פעם בשנה הגברים שלי יאלצו להשאיר את תאוות הקניבליזם בצד
לקיים את " מצוות היום" , לקטר בלי סוף ולהסתפק במיני מאכלים חלביים.
אני מצידי נהנת מאוד ומוכנה לחגוג את החג הלבן כל השנה.
מעדיפה את פשטידת האיטריות המוקרמות הרבה יותר מסטייק נוטף ועסיסי.

היתכן שבכל זאת משהו מערפל את חושי?
פתחתי את הכלוב ובראש העמוד הראשי מודלק נר זיכרון עם הכתובית:
" יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות איבה"
דוקא ערב חג שאמור להיות לבן ושמח
הכתובית העצובה והשחורה התגנבה לראש הכלוב?
איפה כלובי?

עד שמישהו יעשה כאן סדר וישיב את שימחת החג
שיהיה חג שמח
מלא ירוק
מלא מתיקות
מלא אושר וחיוכים
לכל מי שיקר לי
לכל ידידי
לכל הקוראים הנאמנים שמבקרים בבלוגי.
עוגת גבינה בצד ימין פשטידות ירק וגבינות בצד שמאל
ובאמצע המון אהבה ספיישל ממני אליכם.

פתאום היתה לי הארה
אחרי שנים של פנטזיות שליטה מטורפות
שנים של מחשבה שרק אני "המטורפת" מסתובבת עם תחושות של כמיהה לשליטה.
פתאום משהו בתוכי דחף אותי להקליד בגוגל את המילה "סאדו"
נפלתי לתוך הכלוב ההומה.
בעודי בהלם מהתודעה שכל העולם שיצרתי בתוכי, קיים במציאות
בעודי מנסה להכיל ללמוד
להבין שבעצם אני מכירה ה--כ--ל
אדומה ראשונה צצה מולי
גבר שתוך שיחה קצרה התברר שהוא משמש כאדון.
בעולם הפנטזיה שבניתי לי, לא הכרתי מושגים כמו אדון ונשלטת, אבל היה שם השולט
והיתה שם אני מתמסרת לכאב מתוק ולאנונימי שאחראי עלי. ( ככה כיניתי את האדון).
אותו אדון שפנה אלי הבין מהר מאוד שאני חדשה ומן הסתם חיכך את ידיו בהנאה
נוכח הפרגיה שצצה מולו.
שיחה קצרה
מעבר מהיר למסן
שיחות ועוד שיחות
חששות שלי, מילות הרגעה שלו תוך שהוא מסביר לי על העולם הקסום שנכנסתי אליו זה אתה.
הוא כותב אני קוראת ומרגישה הצפת חום וטיפות תשוקה נובעות מתוכי.
לאחר שבועיים עברנו לשיחות בפון
קול רם וחד של גבר עם שפע ביטחון עצמי חדר לאזני.
בדמיוני שיבצתי אותו בכל אותן פנטזיות נפלאות שבניתי במשך השנים
הוא שם הגבר השולט ואני מעונה, סופגת, מתמסרת ובעיקר מלאת תענוג.
חודש וחצי של הכרות
והפגישה עמדה בפתח
הוא היה הרבה יותר מרשים מימה שדמיינתי
גבוה , נאה, עיניים שקדיות בצבע ירוק, שער כסוף וזקן קטן שעיטר את סנטרו
גבר שגברים
אדון האדונים
מראהו המרשים בתוספת קולו החד והאופי הנפלא שגיליתי תוך כדי השיחות המרובות
המיסו אותי לגמרי.
כל מה שרציתי זה להיות שלו
לזכות סוף סוף לממש את כל מה שישב בתוכי שנים על גבי שנים.
לא היה קשה להבחין בהתרגשותי ובעיני המביעות כמיהה אליו.
בעדינות מרובה הציע שניסע לביתו כדי שיראה לי את חדר הבדסמ שלו.
ואני
בלי לחשב סיכונים בלי שום לבטים - הסכמתי!
חזית ביתו נראתה שיגרתית למדי
בחצר גינת ירק נחמדה עם מספר ערוגות וכמה צמחי תבלין
כמה עצי פרי הדר ושיחים מפיצים ניחוחות נעימים
בטרקלין אפפה אויה מיסטית משהו
ספות עור שחורות שולחן סלוני מזכוכית פסלים מסביב
תמונות אריסטוקרטיות ווילון בורדו שתרם לאוירה.
החדר הפנימי השאיר אותי פעורת פה.
אהבתי שליטה השתוקקתי לשליטה אבל הכל היה עמוק בתוך מחשבותי
מעולם לא מימשתי כלום
ופתאום מתגלה מולי חדר שלם שכולו חדר עינויים.
מצלב, סאדים, כסא גניקולוג ועד קירות מלאים שוטים ספנקים ושאר ציוד איימים.
כן קראתי לזה איימים כי פרגיה כמוני לא רק שלא חוותה כלום בכלל לא ידעתי שקיים דבר כזה.
הגבר השרמנטי החליף מעט את עורו
הרגשתי שהוא תקיף ונחוש יותר.
בטון מתקתק ניסה לשכנע אותי להקשר לצלב
הסביר לי עד כמה אני הולכת להנות לרחף ולחוות את חוויית חיי בשעה שאערוך הכרות עם כל השוטים שלו.
אל תהיו בהלם
זה בדיוק מה שהוא רצה
להתביע על גופי את כל סוגי השוטים
והיו שם שוטים רבים מהפשוטים ועד לאכזריים ביותר.
בלי חימום בלי הכנה בלי שלבי בניית הכאב
ככה בבת אחת שאני אחווה את כולם.
עמדתי קפואה וראיתי איך הוא החל לסדר את השוטים בקו אנכי על השולחן.
כל שוט נראה לי אימתני יותר מקודמו.
אני מתבוננת איך השולחן מתמלא אט אט במיני שוטים שונים.
כולי מנוונת ולא קולטת בכלל מה הולך לקרות לי.
5 דקות תמימות לקח לו לארגן את הציוד
הוא ניגש אלי והחל להוביל אותי לכיוון הצלב
באותן שניות
הרגשתי כאילו יד נעלמה מעיפה לי סטירה מצלצת
מעירה אותי מקפאוני וגורמת לי להבין שאני לא רק מפחדת אני רואה שסכנה אמיתית ניצבת לפני.
בתנועה חדה הזזתי את ידיו ממני
בלי פרידה, בלי שלום פשוט ברחתי משם כל עוד נפשי בי.
לקח לי כמה ימים להבין איך הצלתי את עצמי מנפילה למקום שמאוד לא התאים לי באותה תקופה.
למזלי היה לי קשר ידידותי מדהים עם אחד האדונים היותר ראויים מכאן.
הוא עזר לי להתאושש להרגע ולקבל פרופורציות על מה שעבר עלי.

עברו 3 שנים
הכרתי כמה אדונים ועם כל אחד מהם היה קשר שליטה מדהים.
דבר אחד היווה תמיד עקב אכילס בשבילי וזה השוט.
אין לי ספק שלקבל הצלפות זה מדהים זה מעורר זה מגרה זה פותח את המקומות הכי חמים בגוף
ועם כל מה שעברתי יהיה אולי מפליא לגלות שמעולם לא הרגשתי מגעו של שוט על גופי.

לפני כמה חדשים נפגשתי עם ידיד שלי
הוא ידע הכל
באמצע הפגישה ביקש ממני להביא את תיקו
שאל אם אני רגועה מספיק כי הוא רוצה להראות לי משהו
אמר לי לפתוח את תיקו ומתוכו ביצבץ שוט שחור
למרות שניסה להוריד ממני את טראומת השוט
לא הסכמתי בשום אופן להרגיש אותו עלי.

אני לא אוהבת להיות " כלבה", אני גם לא " זונה" ולא " שפחה" של אף אדון.
אני אישה נשלטת
וכשמכירים אותי את קולי ואת התנהלותי שמתי לב שרוב השולטים מכנים אותי "ילדה שלי"
או בקיצור "ילדונת"

הילדה שבי התבגרה
מרגישה שהיום יש בי רצון להכיר את השוט יותר.
לאחוז בו ולחוות את מגע.
זו אני
הילדה והשוט
ואחרי 3 שנים הרגשתי צורך לפרוק את הסיפור הטראומתי שליוה אותי עם כניסתי לעולם הבדסמ.

כשקבלתי מידידי את ספר השירים במתנה
(פרטים בפוסט הקודם)
היה מעניין לגלות שהשיר הראשון שנפתח בפני היה שיר "הילדה והשוט"
זו לא ילדה קטנה שחלילה מתחנכת באמצעות שוט
זו גם לא נשלטת אחרת
זו אני!

במיוחד בשביל דקסטר ידידי הנה מילות השיר
מתוך ספר שירי האירוטיקה "החיה שבלב" של אמיר אור

"קניתי ילדה ושוט.
זה סט הם אמרו, כמו דב ושרשרת,
כמו פוקר וקלף בשרוול.
היא יודעת לעשות קרקס, הם אמרו,
היא תחזיר ת'השקעה בגדול.

ילדה ושוט זה מספיק, היא אמרה,
שוט זה מספיק לילדה.
זה סט, היא אמרה וירדה על ארבע,
כמו חליל ונחש, כמו אני ואתה,
כמו השוט
והשוט בלב."

ביום חמישי ראיתי אותו לראשונה
הוא הונח על שולחני עטוף בעטיפה כחולה כשסרט כסוף כרוך מסביבה.
מתנה בשבילי?
הרי אין לי יום הולדת בקרוב
ובכלל "שונא מתנות יחיה..."
אולי זו טעות, אולי זה מיועד למישהו אחר?
פתחתי
ספר שירה
כשאני מתוודעת לראשונה לספר שירים, אני מתבוננת בכריכה
קוראת את המוטו הרשום בכריכה האחורית.
מדפדפת ומגיעה דוקא לעמודי האמצע.
ההתחלה תמיד תהיה מושכת יותר ולעיתים אפילו מושכת מידי.
אבל האמצע נותן תמונה מדויקת על תכנו של הספר.

ספר שירה שכריכתו צבועה באדום בוהק.
עיון קצר גילה לי שאלו שירי אירוטיקה משובחת.
בדף השני היתה רשומה הקדשה:
".... ידידתי המופלאה והחושנית התמידית
מאחל לך שקיעה חמה ונעימה בנבכי שורות האירוטיקה
ומקוה עוד יותר שתמצאי בקרוב את האור המיוחל.
ממני
בידידות עורגת
XXX
הגזים לגמרי
בסך הכל עזרתי לו בהכנת עבודה סמנריונית לסיום התואר .
לא ציפיתי לכזו אמירת תודה ואין ספק שהוא הצליח לעורר את סיפי התרגשותי.
הוא אחד הבודדים שמכיר גם את עולמי המקביל, הבדסמי.
ידיד ונילי לחלוטין, אבל אין כמוהו מבין ומפרגן.

ספר שירים מופלא שיקבל מקום של כבוד על מדף הספרים בביתי ויפתח בעיקר בשעות הלילה הקטנות.
כמה ממזרי מצידו להשתמש בעטיפה כחולה שרק מוסיפה נופך חושני למילים

לא יודעת אם זה צירוף מקרים או יד הגורל המכוונת
אבל השיר הראשון שנפתח לעיני במרכז הספר, היה " הילדה והשוט"
במבט ראשון הצירוף של ילדה ושוט נשמע נוראי ואולי אפילו פדופילי.
אבל
השיר מספר סיפור במיוחד בשבילי.
על השיר, על הילדה ובעיקר על השוט בפוסט הבא...

כשיוצאים למסע מתרחשים כל מיני דברים
יש דברים נפלאים, מביאים לאושר להרגשה טובה
להתרוממות נפש ותקוה להסתמנות הטוב שיכנס לחיי.
אבל לפעמים מגיח חור שחור או נראית ביצה המתיימרת להטביע.

הוא החל את דרכו בניק מסוים,
כתב עוד ועוד הודעות חיזור וכמובן ציפה שאענה לכל הודעה
היה לו ברור שאני ישר מושיטה את ידי בהסכמה וכמהה אליו ורק אליו.
כשהתברר לו שאני לא מדברת עם חסרי פרופיל,
רץ לערוך לעצמו פרופיל כדי לרצות אותי
מעניין שלאחר שעות בודדות מחק אותו.
נשארתי נחמדה, עניתי בנימוס ואף הבהרתי לו את התנהלותי שיבין שזה לא מתאים לו.
הוא המשיך בקנאות לדבוק בי בעוד ועוד אדומות שבשלב מסוים הפסקתי להתייחס אליהן.
אך העקשן לא ויתר!
נרשם מחדש לכלוב והפעם בניק אחר ואפילו משמעותי יותר.
שוב החל מסע ההודעות האדומות
שוב התברר לי שאין לו פרופיל ולאחד הודעת הבהרה מצידי, רץ לערוך לעצמו פרופיל חדש.
לא תאמינו
אחרי זמן מועט גיליתי שמחק את הפרופיל שלו , נשמע מוכר נכון?
כששאלתי אותו מדוע עשה זאת, מיהר להחזיר את הפרופיל למקומו.
זהו מאז יש לו פרופיל שלכאורה נראה תמים מושך ונחמד מאוד.
לולי הכרתי את התנהלותו הנלוזה יתכן שהייתי שמחה ליצור קשר עם בעל פרופיל שכזה.
בתמימותו חשב שריצה אותי עם פרופיל יפה, שאני אחשוב שהוא אדם חדש ואבדוק קשר איתו.
ידידי העלוקה כנראה לא יודע את תורת ההתחזות, למרות שניסה להראות שונה
כמה מפליא שהודעותיו היו דומות להפליא להודעות בניק הקודם.
אימתתי זאת בעזרת מספר ידידים מכאן, גם הם הודו שאין ספק שזה אותו חבר בגלימה חדשה.

המחזר המיסתורי והנלהב התחיל לסקרן אותי
החלטתי לנהל איתו שיחה בצ'ט גם כדי להבהיר לו שאני יודעת על התחזותו.
במהלך כל השיחה חזר והתעקש שאני טועה והוא לא מכיר את האדם הקודם שחיזר אחרי
ואפילו טרח לכתוב לי שאני פוגעת בו ומאשימה אותו באשמות שוא.
מורידה בפניו את הכובע
אין ספק, הוא ניחן בכושר מניפולטיבי
אבל אותי הוא לא הצליח לשכנע.
למרות הסתייגותי, עברנו לשיחת מסן ( לא יודעת מה גרם לי לעשות זאת אבל נו שיהיה...)
במהלך השיחה התברר לי יותר ויותר עד כמה דרך השליטה שלו הזויה ולא מתאימה לי ויש לי הרגשה שגם לא לאחרות.
סתם לדוגמא:
במסגרת רצונותיו המשונים החליט שהוא מתכון לקנות לי בגדים ולהורות לי ללבוש אותם.
היו עוד מיני דרישות משונות מעבר לכך.

למחרת השיחה כתבתי לו הודעה חד משמעית שאני לא מעוניינת בקשר איתו והוא לא מתאים לי.

זכיתי סוף סוף לכמה ימי שקט.
והיום שוב נשלחה אלי אדומה בוהקת ממנו:
חיוך נלהב פתח את ההודעה ואחריה נכתב:
"כמה את יכולה לשחק באנשים?
פשוט את לא ראויה לאף אחד"

מדהים
גם הניק הראשון כשהבין שלא רציתי אותו
כתב לי שאני משחקת עם אנשים ולא ראויה לאף אחד.

מישהו פה סובל מפיצול אישיות או אובססיביות לנשלטת.
ומי שרוצה להשמר מפני אחד שכזה, מוזמנת לשוחח איתי בפרטי.

יום נעים בחוץ
השמש זורחת
ממשיכה לצעוד לכיוון האור הבוהק באופק.