הכל התחיל בקליק

למה בעצם אני כל כך אוהבת אותך?
מה עושה אותך מיוחד עד כדי כך שאתה טבוע בסיפי נשמתי
מקיף את חיי ולא מש ממחשבותי?
למה כל פעם שאני שומעת את קולך הבוטח, החזק, הגברי
מרגישה איך משהו בתוכי רוטט מהתרגשות?
איך יתכן שאתה רחוק כל כך ואני מרגישה אותך הכי קרוב אלי?
איך זה שלעיתים לא יוצא להיות בקשר לזמן מסוים ואני מרגישה איך בפנים הכל מתפוצץ לי מרוב געגועים וכמיהה אליך?
הדבר שאני הכי הכי מחכה לו, זה לראות אותך, לחבק ככה חזק כמו שאני אוהבת
ולתת לך נשיקה חמה שתישאר טבועה בך לאורך כל התקופה ששוב לא נפגש.

אולי זה קורה כי ככל שעובר הזמן הקשר ביננו חזק כל כך?
אולי כי כל פעם אני מרגישה יותר גאה להיות שלך?
אולי כי הויזואליה המיוחדת שלך שאין לי ספק שלא רק אני שמה לב אליה
ועוד יותר מה שיש בך בפנים
אופי טוב לב
סבלנות עד אין קץ
החלטיות ואסרטיביות בהתנהלות היום יומית
התנהגות שובבנית ומלאת חיוכים מאידך ורצינות במקום שצריך.
כשכל זה עטוף בהמון רגש כלפי כל בן אנוש.

אולי כל זה
בתוספת המעמד המיוחד שיש לי מולך ושיש לך מולי
מביאים אותי להיות האישה הכי מאושרת עלי אדומות!

מוזר
אני יושבת וקוראת את פרץ הרגשות שנבע מתוכי והרגשתי צורך לכתוב עליו כאן
שואלת את עצמי על מי בעצם אני כותבת?
האם זה על
האדון המתהווה החדש שבקרוב אני מועדת להתמסר לו
או שזה בכלל מיוחס לחייל הפרטי שלי שנמצא בימים אלו בעיצומו של קורס קצינים
ומגיע להשגים מופלאם בכל המשימות והמבחנים?

למי איכפת
שניהם מתוקים
שניהם ממלאים את חיי
והאיזון שנוצר בין היופי הונילי לאושר הבדסמי
מנביט המון אהבה ואושר מתוכי.

היטיב לתאר זאת הסופר בלזאק בסיפרו המיוחד " אבא גוריו"
"האושר הוא פיוטן של הנשים, כשם שהלבוש הוא פרכוסן."