יום שלישי 6:30 לפנות בוקר.
לכאורה עוד יום שיגרתי ואני אמורה להיות אחרי מקלחת הבוקר
אחרי מריחת קרם ריחני
בהכנות לשלוח את דרי הבית לעבודתן
ולשקוע בבוקר החפשי עד ליציאה לעבודה.
רגע אחד לקח לי להתאושש ולהבין שהיום זה בוקר שונה-
ואני הולכת לטבוע בים הגבינות היוגורטים והקצפות
ולהכין מיני חלביים מוקרמים, מתוקים ועטירי קלוריות.
חג החלב עומד להגיע
ולפחות פעם בשנה הגברים שלי יאלצו להשאיר את תאוות הקניבליזם בצד
לקיים את " מצוות היום" , לקטר בלי סוף ולהסתפק במיני מאכלים חלביים.
אני מצידי נהנת מאוד ומוכנה לחגוג את החג הלבן כל השנה.
מעדיפה את פשטידת האיטריות המוקרמות הרבה יותר מסטייק נוטף ועסיסי.
היתכן שבכל זאת משהו מערפל את חושי?
פתחתי את הכלוב ובראש העמוד הראשי מודלק נר זיכרון עם הכתובית:
" יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות איבה"
דוקא ערב חג שאמור להיות לבן ושמח
הכתובית העצובה והשחורה התגנבה לראש הכלוב?
איפה כלובי?
עד שמישהו יעשה כאן סדר וישיב את שימחת החג
שיהיה חג שמח
מלא ירוק
מלא מתיקות
מלא אושר וחיוכים
לכל מי שיקר לי
לכל ידידי
לכל הקוראים הנאמנים שמבקרים בבלוגי.
עוגת גבינה בצד ימין פשטידות ירק וגבינות בצד שמאל
ובאמצע המון אהבה ספיישל ממני אליכם.
לפני 14 שנים. 18 במאי 2010 בשעה 3:41
