הכל התחיל בקליק

הכרנו כאן לפני כמה חודשים
שיחות הכרות
בקשתי מסן
טען שאינו יכול
דיברנו פה ושם בצ'ט
מעט מאוד שיחות עומק
הרבה שיחות חפוזות.
לא היה מתחבר הרבה.
התחננתי למסן הרי זה יעזור לקשר.
לא הסכים לפתוח בטענה שבשום אופן לא יכול.... מעניין למה?
החלטנו לדבר בפון
התקשר אלי מפרטי
ביקשתי שיחה מזוהה שהרי גם אני נתתי את הפון שלי
מעבר לזה שהפון אצלי לא מתחבר לשיחות לא מזוהות.
הסביר שאינו יכול כרגע ליצור שיחות מזוהות הבטיח לנסות לסדר.
עברה תקופה
בקושי שמעתי ממנו
חיכיתי לשיחה המזוהה כדי שנוכל לדבר.
סוף סוף שיחה מיוחלת
קצרה
לא נכנסתנו לפרטים.
החלטנו להמשיך לבדוק קשר.
התנתק לגמרי
לא שמעתי ממנו
לפני כנה זמן, ראיתי אותו מחובר
שלחתי לו הודעה שאלתי לשלומו
שאל אם אני עדיין מעוניינת ורצה לקבוע פגישה
אמרתי שקודם חשובה לי עוד שיחת טלפון.
בקשה לגיטימית לדעתי, שהרי לא דיברנו כמעט בכלל בפון ואני מרגישה שלא מספיק מכירה אותו
אז מה לי לרוץ להחשף?
הוא שלח תשובה לדרישתי.
קראתי את דבריו
נשמתי לרווחה
אמרתי לעצמי מנגינה כמה טוב שהאינטואיציה שלך במיטבה
איזה מזל שלא נסחפת לפגישה איתו.
תשובתו היתה מתנשאת מלאת אגו,לטעמי
דבריו גרמו לי להבין שאני לא יודעת מה בדיוק הוא מחפש פה
אבל אדון הוא לא!
לא אחשוף את ניקו, מפאת כבודו
הנה תקראו בעצמכם מה הוא כתב לי?
-------------------------------------------------------

"בוקר טוב לך מנגינה,

חשבתי רבות לפני שישבתי לכתוב לך תשובה.
מצד אחד, המנגינה רוצה עוד שיחת טלפון. שיהיה. מה יש. אנחנו הרי מתקשקשים כאן כבר קרוב לחצי שנה. אז עוד שיחה. מה יכול להיות רע בזה?
מצד שני: משהו כאן לא מתאים לי. בסגנון. בהתנהגות. בהתאהבות בדרך במקום במטרה.

לכן: אם מתאים לך להיות שפחתי- יאלה לעבודה! יש לך שאלות: תשאלי כאן ועכשיו.
לא מתאים לך - אני מכבד ומקבל. ניפרד כידידים. אבל חלאס ברבורים.

אם תחליטי להשתעבד לי - לא יהיו לך זכויות החלטה. אני אהיה אדונך. כרגע את חייבת להחליט. "

------------------------------------------------------------------------------
לא יהיו לי עוד זכויות החלטה בתור שפחה?
יאללה לעבודה?
מה אני חפץ?
איך הייתם מגיבים לתשובה כזו?

בעקבות הפוסט שפירסמתי אמש על אותה חברה שגרה בשכנות אלי
קיבלתי לפחות 6 הודעות וכולן עם השאלה הזהה האם זה אמיתי או שאת מפנטזת?
ולכל המתעניינים
זה אמיתי
מאוד אמיתי
וכמו בכל יום גם היום אצעד אעבור ליד ביתה והדילמה תמשיך
מאוד אשמח לקבל עוד תגובות ודעות לדילמה שלי בפוסט שלמטה V
שימו את השרב בצד
הביטו בפרחים
הקשיבו לציוץ הציפורים
תראו אנשים שקמו רעננים לעבודה
גלידת פסיפלורה קרה
ו...
שיהיה שבוע מצויין ומצונן ( באויר)

גם היום צעדתי במסלול הקבוע
הליכה מעט מהירה של שעה.
די משעמם
שירים בוקעים מהאוזניות
מראות
אנשים וכלבים צועדים
ו... הבית שלה
כל יום אני עוברת ליד הבית שלה.
רגע לפני שאני שם, מתמלאת מחשבות
ומה יהיה אם בדיוק היא תצא
האם בכלל אזהה אותה?
למרות שלא ראינו אחת את השניה מעולם, אולי היא תהיה מספיק נבונה לדעת שזו אני?
ואז מה?
לדבר
להכחיש
להכיר
להתעלם ולהמשיך ללכת?
הכרתי אותה כאן בכלוב
תוך כדי שיחות התברר שהעולם הרבה יותר קטן משאנו חושבים
אנו גרות 5 דקות הליכה אחת מהשניה.
היא מאוד רוצה להפגש , להכיר
האמת
גם אני
אבל אז אדע שמישהו בשכונה יודע על הנטיה הבדסמית שלי....
למרות שאני בוטחת בה לגמרי
זה לא יעשה לי טוב
אין לי ספק שהעובדה שמישהי קרובה מהשכונה מכירה אותי ויודעת עלי
תיסגור אותי ולא אוכל להנות מהנטיה הקסומה שלי להיות נשלטת.
השיחות ביננו נמשכות
קרובות.... רחוקות
היא מנסה להוציא אותי מהארון
אני מציצה מתוכו, אולי כדאי....
אבל מהר מאוד סוגרת את הדלת בחזרה.
מחשבות...
להישאר בפנים, כי ככה בטוח לי?
להחשף ולהפגש איתה, כי סוף סוף תהיה חברה שאוכל לדבר איתה בגובה הבדס"ם?
מהססת
מתלבטת
לא יודעת....?

מלא ניחוחות פרחים
המון טעם של דגים בתנור, עוף ממולא, שתי פשטידות, בורקס עם כבד ורוטב פטריות
והרבה הרבה סלטי ירקות שזה הכי הכי טעים.
גלידת פירות מתוקה לנשמה וכמובן עם תות אדום וקורץ מתנוסס מעל כל מנה.
מיטה עם מצעי סטן כחולים
וכדי להכנס להייי אמיתי ליקר שוקולד ופינה קולדה שיחממו כל חלק בתוכי.
והכי חשוב חיבוקים ונשיקות לקטנה ה-"שולטת" המתוקה שלי
למתבגר ( אם יסכים בכלל לקבל אותם)
ולבעלי
ככה הולכת להיות השבת שלי
איך שלכם?
שתהיה שבת יפה חמה וטובה.
}{

לא הגבתם
לא נורא
אבל מקוה שלפחות קראתם על השושנה האדומה- כאן למטה V
ואם לא אז מומלץ ביותר
לקרא עם המון סבלנות
הסוף מדהים ויוסיף יופי ללילה שלכם.
לילה זרוע כוכבי אור לכולכם.

קטע מדהים
אין לי ספק שגם אתם תגידו זאת
***********************************************************************
עוד לפני שהרכבת הגיעה לתחנה, ג'ון התרומם ממושבו בקרון.
הוא יישר את מדיו, מחליק עליהם בידו, רוצה להיראות במיטבו.
כשהרכבת עצרה, הוא נחפז יחד עם עשרות האנשים שנפלטו לרציף תחנת הגרנד סנטרל בניו יורק,
כשעיניו תרות מסביב אחרי בחורה האוחזת בידה שושנה אדומה.
בחורה שאת פניה לא הכיר, אך את לבה ידע בעל פה.
העניין שלו בה החל כשנה וחצי לפני כן, בספרייה עירונית בפלורידה.
ספר שהוריד מאחד המדפים שבה את לבו, הקסימו והסעירו, ולא בגלל המילים המודפסות בו, אלא בגלל המילים והמשפטים שנרשמו בין דפיו, בשוליים, בעיפרון דק.
הוא מצא עצמו שוקע אל בין השורות. כתב היד הרך והעגול שיקף נפש עדינה ופיוטית המתחבטת בהרהורים עמוקים, והמילים הצביעו על אישיות ותובנה מיוחדת של הכותבת.
הוא חיפש בשקיקה בעמוד הראשון האם שמה של בעלת הספר שנתרם לספרייה כתוב שם, ואכן, באותו כתב מעוגל ומעוצב היה כתוב 'מיס הוליס מיינל'.
בהשקעה של זמן ומאמצים רבים הוא הצליח להתחקות על עקבותיה של הוליס, שעברה בינתיים מפלורידה לניו יורק.
הוא כתב לה מכתב בו הציג את עצמו, והזמין אותה להתכתב עימו.
ימים מספר לאחר מכן קיבל ג'ון צו קריאה לחיל הנחתים, גויס ונשלח לשרת באירופה של מלחמת העולם השנייה.
במשך השנה וחצי של השירות היו מכתביה של הוליס כמו צינור של חמצן עבורו והוא חי ממכתב למכתב.
כשלא קרא, כתב.
וככה למדו השניים להכיר זה את נפשה של זו לפני ולפנים.
כל מכתב היה כזרע שנפל על קרקע פורייה, ניצנים החלו ללבלב וסיפור אהבה גדול נרקם ביניהם.
ג'ון ביקש מהוליס לשלוח לו תמונה, והיא סירבה.
היא אמרה לו שאם הם באמת אוהבים זה את זה, אז המראה בכלל לא חשוב.

כשסוף- סוף הגיע זמנו לשוב הביתה מאירופה, הם קבעו את הפגישה הראשונה שלהם - 7:00 בערב, תחנת הגרנד סנטרל בניו יורק.
'אתה תכיר אותי לפי השושנה האדומה שאענוד על דש בגדי', אמרה לו הוליס.
והרגע אכן הגיע.
7 בערב, ג'ון בתחנה, מסתכל מסביב, מחפש בחורה עם שושנה אדומה בדש בגדה.
בחורה שאת פניה לא הכיר, אך לבה היה כספר הפתוח בפניו, הספר המרתק ביותר שקרא בימי חייו.
מכאן והלאה, רשות הסיפור היא לג'ון עצמו:

'אישה צעירה באה לעברי, גזרתה ארוכה ודקיקה.
שערה הבלונדיני צנח תלתלים - תלתלים על כתפיה, ועיניה היו כחולות כמו פרחים.
שפתיה וסנטרה הזדקרו בנחישות מעודנת, ובחליפתה הירוקה היא נראתה כמו האביב בשיא פריחתו.
התחלתי להתקדם אליה,
לא שם לב בכלל שהיא לא עונדת שושנה אדומה על דש חליפתה.
כשהתקרבתי אליה נדמה היה לי שהבחנתי בצל צלו של חיוך פרובוקטיבי בזוויות פיה.
'הולך בכיוון אלי, מלח?', מלמלה כלפי.
בדחף כמעט לא בר שליטה נתתי צעד אחד נוסף לעברה, ואז,
באותו רגע בדיוק, ראיתי את הוליס.
היא עמדה בקו ישר מאחורי הבחורה המדהימה, ונראתה כמו אישה בשנות הארבעים בערך לחייה!!!
שיערה המאפיר היה תקוע מתחת לכובע מרופט, והיא היתה הרבה יותר מסתם שמנה, היא היתה ממש ענקית, וקרסוליה העבים היו נתונים בתוך נעלי גולדה שטוחות עקב וחסרות חן.
הבחורה בחליפה הירוקה התרחקה מהמקום בצעדי ענק, ואני הרגשתי כאילו נחציתי לשניים, כל כך עז היה רצוני ללכת בעקבותיה. ויחד עם זאת,
כל כך עמוקה היתה ערגתי לנפש שבה התאהבתי, לאישה שרוחה ליוותה אותי וחיזקה אותי לאורך כל המלחמה.

'והנה היא עמדה שם. פני הירח החיוורות שלה נראו טובות לב ומבינות, עיניה האפורות היו חמימות והקמטים שסביבן הוסיפו לה נופך נעים.
לא היססתי לשנייה אחת!
אצבעותי לפתו בחוזקה את הספר הכחול הקטן והמשומש שהיה
אמור להיות הסימן לפיו היא תכיר אותי.
אולי לא יהיה כאן רומן גדול, חשבתי, אבל תהיה כאן חברות נפלאה, אולי אפילו טובה יותר מסיפור אהבה, חברות שאני אדע להוקיר ולהעריך. זקפתי את כתפי, נמתחתי, הצדעתי בפני האישה, והגשתי לה את הספר הכחול, וכל זאת, למרות שכמעט נחנקתי מגוש המרירות והאכזבה שהחליק במורד גרוני.
'אני ליוטננט ג'ון בלאנשארד', הצגתי את עצמי רשמית, 'ואת בטח העלמה הוליס מיינל. אני כל כך שמח שיכולת לפגוש אותי.
האם תרשי לי להזמין אותך לארוחת ערב?'. פניה זרחו בחיוך רחב.
'אין לי מושג מה הולך כאן, חיילצ'יק שלי', היא אמרה בקריצה ממזרית, 'אבל הבחורה הצעירה שהיתה כאן לפני כמה דקות, זו עם החליפה הירוקה, ביקשה ממני לענוד את השושנה הזאת על דש בגדי.
היא אמרה שאם במקרה תזמין אותי לארוחת ערב, להגיד לך שהיא מחכה לך במסעדה הגדולה מעבר לכביש.
היא אמרה שזה איזה מין סוג של מבחן....

גיסי עובד במשרד הביטחון
בבוקר הם זוכים לארוחת בוקר בחדר האוכל שכוללת מיטב הגבינות הלחמים והמעדנים
שלא לדבר על אומלטים שעושים להם על פי הזמנה.
בצהרים ארוחה בשרית הכוללת שלושה סוגי בשר לבחירה מיטב הסלטים והתוספות
ובין לבין כמובן קפה ועוגות חפשי.
אני יודעת על הרבה מקומות עבודה שהעובדים אוכליםארוחת צהרים מלאה:
מנת בשר גדושה, תוספת פחמימות מפתה סלטים ואפילו מרק וקינוח.
אבל מה כל זה לעומתינו המורים
אנו זוכים לשתיה חמה
ולא תאמינו זה יכול להיות או קפה או תה
שוקו אין אבל מי צריך שוקו, סתם משמין.
שלא לדבר על הספלים שבדרך כלל מוצאים בהם נמלים
והסוכר שנמצא קצת בתוך הקערה והרבה שפוך מסביב.
ולפעמים לפעמים יש אפילו זוכרזית.
ובימים ממש טובים יש עוגיות יבשות.
אחחח החיים הטובים
אז למה אף אחד לא רוצה להיות מורה?
(אני עד 18:00 בעבודה ואני רעבבבבבבבה...................)

איזה מזל שהמתבגר שלי לומד למתכונת בדינים מחר.
לומדים המון דברים חדשים.
לפני כמה דקות התקשרתי אליו סתם ככה לשאול אם הוא שורד ולא טבע בכמות המידע.
ורגע לפני נשיקת הפרידה הוא מפגין בפני מעט מהידיעות שכבר הפנים.
למשל זה:
גברים יקרים
אני יודעת שכולכם צדיקים
לכולכם מובטח מקום טוב בגן עדן
אז דעו לכם שמהיום אסור לכם להטיל את מימכם ברחוב כי אתם פולשים לרשות הרבים.
יותר מזה
גם אם החלטתם שבא לכם להשקות את הגינה הפרטית עם הנוזל הצהוב, זהירות!
ההשפרצה עלולה להגיע לרשות הרבים ואז ישמור האל, אתם עוברים על חטא חמור.
אז נא לזכור
מהיום נוזל צהוב יוצא
או על סאב/ סאבית
או בפה
ואם נורא בא לכם להיות רשמיים
אז גם
בשירותים.
להתראות בגן עדן
יום מוצלח ומלא רטיבות
:))

מחקר כללי גילה שאיכות הזרע של הגברים ירדה ב- 40%
הדבר יביא לבעיות פוריות כלל עולמיות.
ככה אתם מזלזלים בהמשך הדור?
פיתרונות משהו...?

מארק טוויין אמר פעם:
"כשהייתי בן 18 חשבתי שאבי ואימי אידיוטים, כשהייתי בן 23 נדהמתי לגלות
כמה הם למדו בחמש שנים..."
אחרי הויכוח שהיה לי עם בני המתבגר,
אני מחכה שיגיע לגיל 23.
יוום מצויין
ולך
תודה על השיחה הנפלאה
:)