ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 3 במאי 2009 בשעה 7:47

יום ראשון בבוקר
אני אמורה להתעטף בהרגשה של התחדשות לקראת השבוע החדש
נעמדת מול המראה
פותחת את עצמי
עוברת על איברי החיצוניים
חודרת פנימה
מגיעה הכי עמוק
למקומות המוצנעים
רטוב שם
בוער שם
אין שום התחדשות
הרגשת התשוקה יושבת כבר זמן רב
אני תמיד כזו מינית וחמה
אבל לאחרונה הבערה גדלה
מישהו אחראי לזה
מישהו שכרגע אני מכירה אותו רק דרך מילים
אבל כל שיחה איתו מציתה עוד נקודה בתוכי
מסתובבת עם ההרגשה הזו כל היום
בעבודה, יש רגעים שאני ננעלת במשרד ומפליגה איתו לעולם הפנטזיות
בבית, מתחת לשמיכה, עוצמת עיניים ופוקחת אותם רק כשאני שם מתחתיו
מתענגת
כואבת
נותנת אותי
מתייסרת
ונהנת אוחחח כמה אני נהנת להיות שם בשבילו.
המחשבות נודדות ומפלי נוטף ונוטף
כל טיפה ממני אומרת שירה
כל טיפה ממני מגלה עוד טפח בעוצמת הגירוי שלי
רוצה לאגור את כל נוזלי התאווה
חבל על כל טיפה
פוחדת שעד הפגישה הבצורת תשתלט גם עלי
רוצה לעבור מדמיון למציאות
משתוקקת
ופוחדת
שבוע חדש
אצלי הכל ממשיך
אני מחכה.................
לך
שבוע טוב ואפשר גם רטוב לכולם

לפני 15 שנים. 2 במאי 2009 בשעה 20:39

תמיד ידעתי שהיא בוכה בלילה,

אבל היום שמעתי את הדמעות שלה בפעם הראשונה.

איך הן נספגות בכרית, ומרטיבות אותה לאט לאט, כאילו שיש להן את כל הזמן שבעולם.

ופתאום הוא פסק. הבכי.

היא שמעה קולות צעדים מתקרבים

כבשה פניה בכרית, התעטפה בשמיכה העלתה חיוך על פניה.
.

הרשיתי לעצמי להיכנס בשקט אל תוך מיטתה החמה והלחה, ולקבור את פניי בשיערה הסתור.

הצמדתי את לחיי הקרה אל שלה,ולחשתי על אוזנה:

"הגעתי, אני כאן, להגשים הכל ביחד

מעכשיו רק דמעות של כאב, לחות של תשוקה והנאה"

כל שאבקש לו יהי.....

לפני 15 שנים. 2 במאי 2009 בשעה 19:14

השבת אצלי מוקדשת למשפחה
אני נכנסת מעט מאוד למחשב ובטח לא מגיבה בקהילה שלי וגם לא מעלה פוסטים חדשים, לבלוג.
ביום שישי בבוקר לפני שטובעת בסירים ובריחות
אני כותבת פוסט אחרון של איחולים לשבת יפה וזהו גם המוח יוצא לחופשה עד יום ראשון
😄
בכל זאת ראיתי שהיו 203 הצצות לבלוג שלי במהלך השבת
ואוווו תודה
אתם באמת מתוקים.
אז לכל אחד מהמציצים והמגיבים
כדור שוקולד מלא מלא יין
שבוע טובבבב ומקוה שתמשיכו להנות
}}{{

לפני 15 שנים. 1 במאי 2009 בשעה 5:58

לא ממש לא התכוונתי לאדון המתהווה שלי שעדיין חסוי
גם לא לאיזה אומן או סלב שהגיע לפורום 😄
למשהו הרבה יותר יפה והכי חשוב טובבב
ל......
שבת ולסופ"ש שהגיע
אז אולי השבת אוכל קל יותר ( בהתחשב בבשר שעוד יושב בתוכינו מהמינגולים)
ושמש טובה שמחכה לחמם אותנו
ובית מלא פרחים, אין כמו פריחת האביב תהנו מימנה
ואוירה נעימה
והכי חשוב
מיטה
ZZZ...ZZ...ZZZZ
אחחח כמה אני זקוקה לזה אחרי תקופת הטקסים שעברה.
שבת מתוקה ונעימה לכולם.
}{

לפני 15 שנים. 30 באפריל 2009 בשעה 20:08

מעולם לא פניתי אל השולט הזה
גם לא נוהגת לפנות לשולטים,
אני בכלל לא מכירה אותו
( אלא אם כן יש לו ניק כפול והוא לא טרח ליידע אותי על זה)
בכל זאת
אחרי שקצת הגיב לי בבלוג
ותיכתובת קצרה איתו שמוכרחה להודות שהרמה שלו מאוד שיעשע אותי
הוא כתב לי את ההודעה הבאה:
-----------------------------------
"אף פעם לא אהבתי כלבה/שרמוטה שחצנית ומתנשא..
אז תעשי טובה וחפשי מי שיתקע אותך."
---------------------------------------
אז רגע, זו באמת אני?
אולי הוא התבלבל?
אולי הוא ביכלל היה שיכור
ואולי ....?

לפני 15 שנים. 30 באפריל 2009 בשעה 9:31

מתגעגעת
לקרא אותך
לשמוע אותך
להתרגש מימך
להפנים אותך
לראות אותך
להריח אותך
לחוש אותך
לטעום אותך
לכאוב אותך
להכיל אותך
לבכות אותך
לצחוק אותך
להקשיב
לרדת עוד
לעלות עוד
לעצור פעימות
לפעום עוד
להבין כל פעם מחדש
כמה אני פה
כמה אני שם
כמה אני בכל מקום
בשבילך
איפה אתה?

לפני 15 שנים. 29 באפריל 2009 בשעה 5:13

תודו
יום העצמאות החג הכי הכי.... שמח
מי לא אוהב לקבל מתנות לכבוד החג...
אני הייתי שולחת פרחים, , מאפים מתוקים ו... הרבה הרבה חיבוקים
הם שלחו לנו את זה
http://www.media.wap.co.il/c/popup?page=updates&cat=&sub=14
חג שמח והרבה כיופים
:))

לפני 15 שנים. 28 באפריל 2009 בשעה 21:39

אז איך חוגגים?
אמנם שימי תבורי מופיע בבמת הבידור המרכזית
והלווו את שימי תבורי קשה לפספס
אבל עברתי את השנים בהם הצטופפתי עם כל ההמונים
קיבלתי פטיש בראש
רוססתי בקצף הלבן
ואכלתי שערות סבתא
אז הזמנו כמה חברים
והתחלנו את מלאכת הניפנוף כבר מהערב.
בסביבות 11 כבר אי אפשר היה לעמוד בריחות
נשבעתי שאני אוכלת רק שיפוד כבד אחד ואולי קבב וזהו
זה לילה ובכלל לא בריא לאכול בשר בלילה
הכנתי מלא עלי חסה כך שאם ארגיש רעב יהיה לי מה לנשנש 😄
אחרי שלושה שיפודי כבד 2 קבבים
חזה עוף מתובל
וכמה נקניקיות שבעסתי במקרה
נשכבתי על הדשא כמו פרה לפני שעת החליבה
עד עכשיו כל האוכל עומד לי
בא לי לקחת סיכה ולפוצץ
ככה שהכל יצא החוצה
מחכה לי לילה...
אבל צריך להתאושש מהר
כי מחר מחכה סיבוב ניפנוף חדש
והפעם בחיק הטבע
אני מבטיחה כבל עם וכלוב לא לאכול יותר משני שיפודים.
מאמינים לי?
חג שמח ותבלו בכייף חברים

לפני 15 שנים. 28 באפריל 2009 בשעה 11:15

אולי מישהו יוכל להסביר לי
מה קורה כאן?
יום טעון ומיוחד עובר עלינו
נר הזיכרון בוער בראש האתר ובעצם בלב כולנו
ואנשים פה במקום להתייחד במקום להצטנף בשכול שעוטף הכל
ממשיכים כאילו לא קרה כלום?
מעלים פוסטים על שליטה, על הגירוי התמידי שלהם, על הגמירות שלהם...
אפשר יום אחד לשים הכל בצד
יום אחד בלבד למען כבוד הנופלים.
ואולי אני טועה?
אולי השיגרה ממשיכה ואי אפשר לעצור את הגירויים?

לפני 15 שנים. 28 באפריל 2009 בשעה 7:23