|
|
|
"יזכור אלוהים
את בניו ובנותיו אשר חרפו נפשם במאבק על המדינה - בדרך
את חילי צבא-הגנה-לישראל אשר נפלו במלחמות ישראל.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה
וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכות הכבדות.
יהיו גבורי הדרור והנצחון הנאמנים והאמיצים
חתומים בלב ישראל לדור-דור."
*********************************************************
יהי זיכרם ברוך
מוצאי שבת לפני 6 שנים
אני צופה בטלוזיה
קריאה חזקה הקפיצה אותי
מ--נ--ג--י---נ---ה
מישהו צועק לי מלמטה
נחפזתי לחלון
חברתי עמדה שם
"הבן של יעל נהרג" את שומעת הבן של יעל נהרג..... אני זזה..."
"מההההה רגע חכי שניה אני יורדת אליך..."
" לאאא אני לא מחכה לא יכולה, בייי"
" רגעעע אל תברחי לי, לא הבנתי בדיוק מה אמרת?
" תגידי את לא שומעת, הבן של יעל נהרג עכשיו הודיעו לה..."
חצי דקה אחרי זה כבר הייתי למטה לידה.
התחבקנו
" הוא היה בסיור שיגרתי בג'נין, צלף פגע בו ישירות בעורק הצואר, לא היה לו שום סיכוי..."
" לאאא, תנערי אותי ותגידי לי שאני חולמת... בבקשה תגידי לי שזה סתם..."
עמדנו ככה ברחוב
מחובקות
בוכות
שלולית דמעות למרגלותינו
אנשים עברו
ניסו להרגיע
להתעניין מה קרה
ואנו ככה פורקות
בוכות
יעל חברה טובה של שתינו.
בנה הבכור התגייס לפני שנה.
בן 19 וחצי היה במותו
השאיר אחריו משפחה נפלאה ו- 4 אחים.
בלויה הסתכלתי על יעל
אותה אישה שהיתה תמיד חסונה מגוננת ודואגת לכולם,
נראתה שבר כלי שהיה צריך לתמוך בו משני צדדיו.
מראה כואב של אם שכולה.
ואיתה לגורל עוד משפחות רבות.
יהיה זכר בנה היקר ברוך ואיתו זכר כל החללים.
אני בעבודה, הסלולרי מתקשר
על הקו השכנה המבוגרת והרוסיה מלמטה
היא לא שולטת טוב בעברית אבל נשמעת מבוהלת ביותר:
"כל הבוקר מתפוצץ
עוד מתפוצץ
בית שלכם
בום בום
לבית
בואו
מהר
בום בום כל הזמן
מפחדת..."
שיאוווו
לא קשה להבין מימנה שמשהו מתפוצץ אצלי בבית
מה, שכחתי את הגז פתוח?
אולי קצר חשמלי
השארתי מכונת כביסה פועלת אולי נשפכו מים וגרמו קצר?
אני עובדת מרחק שעה נסיעה לפחות
בעלי, אין סיכוי שיבוא באמצע היום?
הגדול עדיין בבי"ח ( היה לו חום אז לא שיחררו אותו)
איזה לחץ
מה אני עושה?
רגע ראשון של סערה
התיישבתי
נשמתי לשניה
התקשרתי לחברתי שגרה בקומה ראשונה
למזלי בנה הגדול היה בבית.
כמובן שיש אצלם מפתח שלנו
הזהרתי אותו אלפי אזהרות לפני שהוא פותח את הבית
המתנתי על הקו
שתי דקות
עוד דקה עברה
נו למה הוא לא חוזר אלי?
חמש דקות
דיי מה הולך שם?
7 דקות
איפה הוא?
10 דקות
למה הוא לא חוזר אלי מה קרה אצלי בבית?
ניתקתי
לא מעניין אותי כלום אני עוצרת חזרות לטקס יום הזיכרון עוצרת הכל ונוסעת הביתה
כבר התכוננתי להודיע לבוס שאני עוזבת הכל באמצע
הסלולרי מתקשר
אני שומעת ברקע צחוק רועם
הלוווו דורון מה קורה, מה איתך?
הוא ממשיך לצחוק לי ברקע
דורוןןןןן
אני צורחת ( ולא מעניין אותי שחצי מהמתנ"ס שמע אותי)
מה קורה????
" אתם לא נורמלים , הוא ממלמל תוך כדי צחוק,
אתם פשוט לא נורמלים...."
דורוןןןןןןןן
אני לא עומדת בזה כבר
תגיד לי מה קרה???
רציתם להיות מקוריים האא, תליתם את הדגל ולידו
את כדור הבלונים שהבאנו לבנך כשחזר מחו"ל?
כל הבוקר הבלונים התפוצצו אחד אחרי השני
כל השכנים ניבהלו מהפיצוצים.
יש לך מזל שלא הזעיקו משטרה.
מסקנה:
גם אם רוצים להיות מקוריים ולקשט יפה את המרפסת לכבוד יום העצמאות
תעשו טובה
רק לא בלונים
:))
אחרי שעתיים שפינקתי את ביתי + 4 חברות שגררה איתה מהלימודים,
חזרתי לבית החולים לראות מה שלום בני החולה והמסכן
( ששש.. שלא ידע שאמרתי את זה)
בדרך קניתי לו לאפה עם שאוורמה והמון עמבה, בדיוק כמו שהוא אוהב
הבאתי מהבית את כל פרוסות עוגות השבת
ושתי חבילות תפוצי'פס הנישנוש החביב עליו
מצאתי אותו ישן.
התחבושת היתה ספוגה במעט דם.
לא מצא חן בעיני
לחצתי על הפעמון הקורא לאחות.
עשר דקות ואף אחת לא הגיעה
שלי, האמא ההסטרית, יעשו דבר כזה?
שאני אראה את הבן שלי עם תחבושת דם ואף אחד לא בא להחליף אותה?
הלכתי ישר לחדר האחות אחראית המחלקה
תוך 5 דקות היא ההתייצבה ליד המיטה והחליפה לו תחבושת
ואייייי אם זה לא היה קורה....
היית שומעים בחדשות על מחלקה הפוכה בצפון
😄
תוך כדי ההחלפה בני התעורר:
" בשביל זה היית צריכה להעיר אותי? מה היה קורה אם הייתי ממשיך לישון עוד קצת, באמת אמא"
"תודה אבל אין לי תאבון אכלתי קצת בצהרים מהאוכל של בית חולים:
" נו אמא באמת אין לי תאבון לא רוצה שווארמה ,אכלתי כבר"
" לא אני לא חלש הכל בסדר... כן אכלתי גם עוף אל תדאגי"
"לא בא לי עוגה"
" לא אמרתי שהיא לא טעימה ראית שבשבת אכלתי מימנה אבל עכשיו לא בא לי..."
" אמא דיי כבר לא רוצה תפוצי'פס אני מת לעוף מפה כבר"
"הלחץ דם שלי בסדר בדקו לי לפני שעתיים,
לא בדקו חום אבל אין לי, אמא אני אומר לך שאין לי חום נו
את לא קוראת לשום אחות לא צריך למדוד חום..."
"קצת כואב לי אבל אני לא שם לב לזה אם אתלונן לא ישלחו אותי הביתה"
"לא רוצה שום כדור הרגעה, אמרתי לך אני מת לעוף מפה ולא איכפת לי שכואב לי"
" דיי נו תפסיקי לדאוג זה יעבור עד מחר תגידי להם שישלחו אותי הביתה אני סתם שוכב פה"
"אמא בא לך לראות אם אני בחדר השני...."
אם הייתי ממשיכה עוד קצת נראה לי שהוא הי מעיף אותי דרך החלון.
גזרתי על עצמי תענית דיבור
נראה כמה אני אחזיק
( במקרה הטוב חצי שעה)
:)
בוקר בבית החולים
בני אחרי הניתוחון תודה לאל
הוא עדיין בהשגחה אבל הגיבור שלי הכריח אותי לחזור הביתה כדי להכין אוכל לקטנה
מצידו היה מגיע לבד ועובר הכל לבד
הוא בכלל לא הבין למה עשיתי כזה רעש מניתוחון קטן שעבר?
אבל אמא זו אמא
הרגשתי הכל הייתי מתוחה
וכשהוציאו אותו מחדר הניתוח וראיתי את הרגל החבושה בתחבושת גדולה
( הרבה יותר מהפצע עצמו) נתתי לו כזה חיבוק כמו שרק אמא יודעת לתת.
אני בבית
האוכל על הגז
מחכה שהקטנה שלי תשוב ( כרגיל עם עוד כמה חברות נילוות)
ואחזור לבית החולים
לא מרשה לעצמי להשאיר אותו לבד
שלחתי לו מיסרון:
" מה איתך"
ובתשובה הוא כתב לי:
"פולניה שכמוך תני ל לישון קצת..."
אני בכלל לא פולניה
:))
זה התחיל ביום שישי בערב
בני יצא מהמקלחת וביקש שאבוא לראות את הפצע שלו.
הפצע החל עוד כשהיה בחו"ל. למרות שמרח מישחה אנטי..
המקום מתאדם ומתנפח יותר.
בשבת בבוקר כבר היה לו קשה לדרוך על הרגל
רופא עור מומחה שראה את המקום החליט שאין ברירה הזיהום גדול וצריך לנקז את המקום.
יום ראשון בבוקר ושנינו מבלים במחלקה הכירורגית.
בני שכוב במיטה, המקום אדום וכואב
אני לידו ומידי פעם יוצאת למיסדרון להדליק את הנייד
( לא סובלת בית חולים ובטח לא את הריח במחלקות)
בעוד שעה הוא נכנס לניתוח.
אמרו לנו שזה יהיה בהרדמה מקומית.
ינקזו לו את הפצע יורידו את האיזור המזוהם יחבשו וכל העניין הסתיים אחרי בערך חצי שעה.
הרופא מסביר ואני מסתכלת על בני
הפנים שלו חתומות לגמרי שום שמץ רעדה או פחד לא ניבע מהן.
בסוף הוא אמר לרופא שאין לו בעיה גם בלי הרדמה
נו באמת?
הוא רוצה שאמא שלו תתעלף לגמרי?
נכון הוא לא פוחד ולא עושה עניין
אבל הלווו גם אני שם
ואמא הרי מרגישה כל מה שעובר על ילדיה.
אולי הוא ילך הביתה היום אבל בקצב הזה אותי עוד יאשפזו....
הכי מתסכלת העובדה שלא יתנו לי להיות איתו בזמן הניתוח
ואולי בעצם טוב שכך כי אחרת היתה להם עבודה כפולה.
מתה מפחד
רוצה להיות כבר אחרי הכל. ומהר......!
יום טוב לכולם
כמה שעות טובות לא הייתי בקהילה הוירטואלית שאני מנהלת
נו נו גם למנהלים מגיע לפעמים קצת חופש 😄
לפני כמה דקות נכנסתי וראיתי נושא חדש שפתח חבר לא מוכר
בדף הראשי של הפורום נירשם הנושא:
" הדרך המובטחת לחיים טובים"
נשמע מבטיח בהחלט.
שמחתי וכבר רציתי להודות לאותו חבר ולברכו בפרטי שהגיע לקהילה שלנו.
פתחתי את הנושא.
בתוך הודעתו הוא סיפר על טיפול חדשני המשלב צמחי מרפא, פסיכולוגיה נפשית
וגם טיפול גופני שאמורים להביא את המטופל לראות את החיים בדרך יפה יותר.
בהמשך הוא ציין שהטיפול הגופני כולל נגיעות ומשחק באיבר המין.
????
נראה לכם אמין או אולי סוטה מין שהתפרץ לקהילתי?
תקראו למטה V
אתמול טעמתי גלידה חדשה
גלידת סורבה אננס לימון
נכון היא 0% שומן וכל אוהבי גלידות השמנת יתאכזבו
אבל מבטיחה לכם שהטעם סוףףף
למרוח.... וללקק....
אז שיהיה לכולכם סופ"ש מלא ליקוקים....
של גלידה , התכוונתי רק גלידה!
שבת יפה נעימה ומתוקה לכולם
}{
קללות הן לא חלק מרפרטואר הדיבור שלי
אבל כשאני מקללת יש לזה כנראה סיבה טובה
אז אתה שהרסת לי את הערב
שכמעט אישפזת אותי עם התקף לב
אתה קטן
כן קטן ומסכן
שכל מה שאתה מחפש לך בחיים זה להרוס למישהי ערב שקט ונחמד לקראת הסופשבוע
אין לך בושות?
לך תמצא את מקומך בין פחי הזבל, רק לשם אתה ראוי
ואני אומרת לך אם עוד פעם תעיז להראות את פרצופך מולי
אני ארוצך את גולגלתך בדרך הכי מגעילה שיש.
אוקי ברחת
אבל השארת אחריך הרבה סירחון
ימח שמך וזיכרך
ושתרקב בביוב הכי מצחין שבעיר
מקק חום ועלוב שכמוך!!!
כןן אני מתכוונת למקק קטן מגעיל ואמיתי!
