הכל התחיל בקליק

אחרי שעתיים שפינקתי את ביתי + 4 חברות שגררה איתה מהלימודים,
חזרתי לבית החולים לראות מה שלום בני החולה והמסכן
( ששש.. שלא ידע שאמרתי את זה)
בדרך קניתי לו לאפה עם שאוורמה והמון עמבה, בדיוק כמו שהוא אוהב
הבאתי מהבית את כל פרוסות עוגות השבת
ושתי חבילות תפוצי'פס הנישנוש החביב עליו
מצאתי אותו ישן.
התחבושת היתה ספוגה במעט דם.
לא מצא חן בעיני
לחצתי על הפעמון הקורא לאחות.
עשר דקות ואף אחת לא הגיעה
שלי, האמא ההסטרית, יעשו דבר כזה?
שאני אראה את הבן שלי עם תחבושת דם ואף אחד לא בא להחליף אותה?
הלכתי ישר לחדר האחות אחראית המחלקה
תוך 5 דקות היא ההתייצבה ליד המיטה והחליפה לו תחבושת
ואייייי אם זה לא היה קורה....
היית שומעים בחדשות על מחלקה הפוכה בצפון
😄
תוך כדי ההחלפה בני התעורר:
" בשביל זה היית צריכה להעיר אותי? מה היה קורה אם הייתי ממשיך לישון עוד קצת, באמת אמא"
"תודה אבל אין לי תאבון אכלתי קצת בצהרים מהאוכל של בית חולים:
" נו אמא באמת אין לי תאבון לא רוצה שווארמה ,אכלתי כבר"
" לא אני לא חלש הכל בסדר... כן אכלתי גם עוף אל תדאגי"
"לא בא לי עוגה"
" לא אמרתי שהיא לא טעימה ראית שבשבת אכלתי מימנה אבל עכשיו לא בא לי..."
" אמא דיי כבר לא רוצה תפוצי'פס אני מת לעוף מפה כבר"
"הלחץ דם שלי בסדר בדקו לי לפני שעתיים,
לא בדקו חום אבל אין לי, אמא אני אומר לך שאין לי חום נו
את לא קוראת לשום אחות לא צריך למדוד חום..."
"קצת כואב לי אבל אני לא שם לב לזה אם אתלונן לא ישלחו אותי הביתה"
"לא רוצה שום כדור הרגעה, אמרתי לך אני מת לעוף מפה ולא איכפת לי שכואב לי"
" דיי נו תפסיקי לדאוג זה יעבור עד מחר תגידי להם שישלחו אותי הביתה אני סתם שוכב פה"
"אמא בא לך לראות אם אני בחדר השני...."
אם הייתי ממשיכה עוד קצת נראה לי שהוא הי מעיף אותי דרך החלון.
גזרתי על עצמי תענית דיבור
נראה כמה אני אחזיק
( במקרה הטוב חצי שעה)
:)