הכל התחיל בקליק

בוקר בבית החולים
בני אחרי הניתוחון תודה לאל
הוא עדיין בהשגחה אבל הגיבור שלי הכריח אותי לחזור הביתה כדי להכין אוכל לקטנה
מצידו היה מגיע לבד ועובר הכל לבד
הוא בכלל לא הבין למה עשיתי כזה רעש מניתוחון קטן שעבר?
אבל אמא זו אמא
הרגשתי הכל הייתי מתוחה
וכשהוציאו אותו מחדר הניתוח וראיתי את הרגל החבושה בתחבושת גדולה
( הרבה יותר מהפצע עצמו) נתתי לו כזה חיבוק כמו שרק אמא יודעת לתת.
אני בבית
האוכל על הגז
מחכה שהקטנה שלי תשוב ( כרגיל עם עוד כמה חברות נילוות)
ואחזור לבית החולים
לא מרשה לעצמי להשאיר אותו לבד
שלחתי לו מיסרון:
" מה איתך"
ובתשובה הוא כתב לי:
"פולניה שכמוך תני ל לישון קצת..."
אני בכלל לא פולניה
:))