"אני אוהב/ת אותך"
כמה קסם במשפט פשוט זה
כמה רגשות צצים כשעולה המשפט הזה...
אתם זוכרים להגיד את זה לאהוב/ה ליבכם/ן?
הנה כמה הצעות איך לומר זאת בדרך יפה:
1. החליפי לו את כוס הקפה - קני מאג עם הכיתוב (i love u) שימי אותו במיקום שבו הוא לרוב מניח את כוס הקפה שלו ולאחר מכן כבדרך אגב שאלי אותו אם בא לו להכין לכם קפה, או לחילופין תכיני לו את קפה ותגישי בכוס המיוחדת.
2. אם הוא אוהב קינוחים, אוהב מתוק, תכיני לו עוגה ותוסיפי את הכיתוב i love u שתמתין לו במקרר. אם את לא בקטע של אפיה, תמיד יש אפשרות של משלוח, כמעט בכל קונדיטוריה/מאפיה ניתן להוסיף כיתוב על גבי עוגה, עוגיות ועוד.
3. כרטיס ברכה - תכניס לה לתיק כרטיס ברכה, או שלח לה במייל, אבל לא את כרטיסי הברכה הבנאליים, בשוק של היום יש שפע של כרטיסי ברכה ושפע כיתובים (את המיוחדים תוכל למצוא באתרים של כרטיסי ברכה בחו"ל) לדוגמא: יגיע היום שבו אבקש ממך שתהיי האשה שאותה ארשום לשעת צרה (אשת מצבי החירום שלי) או משהו בסגנון: אני אוהב אותך כמו שעמי ותמי אהבו ממתקים, או כמו שקניבל אוהב בשר וכו'.
4. תחליפי לו את הסבון במקלחת - לסבון עם הכיתוב i love u שניתן למצוא כמעט בכל חנות סבונים ("סבון של פעם", "ללין", "נרות שינקין" ועוד), הפתיעי אותו במקלחת, אחרי שיבחין בסבון הוא יבחין שאת מאחריו, את יכולה להתחיל לסבן אותו ואת ההמשך מפה אנחנו כבר נשאיר לדמיון היצירתי שלכם.
5. ערב של נרות - הפתיע אותה עם הכיתוב "אני אוהב אותך" על הדשא או על המדרכה, כשאתם צופים מהמרפסת על הכיתוב מלמעלה. אפשר גם בחדר השינה בכיתוב קטן יותר ואינטימי יותר, אז גם ממולץ להניח נרות עם נינוח של וניל או לבנדר, שהם בעלי השפעה טובה על המצב רוח ובשילוב עם החצי השני בחדר התחושה היא לכל הפחות "מחממת את הלב".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מאמצת את הסבון במקלחת 😄
מה אתם בוחרים?
הכל התחיל בקליק
מרד ליום אחדיום חדש
הפסקה בעבודה ואני כמובן ישר לכלוב
פותחת את הבלוג קוראת תגובות.
די התלבטתי אם להעלות סיפורים מחיי ביתי המתוקה.
בכל זאת נישה מעט אישית וקצת חששתי לפתוח אותה.
אתמול פירסמתי פוסט שני על מעללי ה"שולטת" הקטנה שלי.
התגובות העלו בי חיוך והציפו אותי בהמון אושר,
שמחתי לקרא גם מעט דברי בקורת זה בהחלט לגיטימי
ומצד שני גם המון חיזוקים לדרכי.
מסתבר שהמתירנות המסוימת שאני נוהגת בה לא מזיקה ולהפך
כתבתם לי שאני מצטיירת בתור אמא טובה ואוהבת.
תודה לכולכם
עודדתם אותי לכתוב עוד על מעללי השולטת הקטנה ואני אעשה זאת בשמחה.
כל אמא אומרת על הילדים שלה שהם הכי מוצלחים הכי חכמים והכי מיוחדים.
אני לא אומרת זאת על ילדי אבל מודיעה בנחרצות
שאני אוהבת אותם אהבה בוערת ועזה
ובתוכי תוכי רוצה לנשק ולחבק אותם עוד ועוד...
שיהיה יום נפלא ונשיקה חמה לכולכם ידידי
}}{{
שעת ערב
ומחשבות מתרוצצות,
כל רצונותיי עולים
ואני חושקת בך אדון מתהווה שלי
משתוקקת לתת לך אותי
הלב שלי עדין מידי
בכדי להפגע .
יודעת שאיתך הוא
יהיה מוגן ובטוח
נגיעה אחת שלך
תפתח אותו ותסיק אותי למרומים.
משתוקקת לחה
ומחכה
נכנסתי הביתה מהעבודה חצי שעה לפני ביתי
מהר מהר דחפתי כמה שניצלים לתנור, טיגנתי צ'יפס
ועמדתי לחתוך סלט
ידעתי שצריך להכין כמות קצת גדולה של אוכל
כי הקטנה שלי גם בלי תיאום איתי מביאה הביתה
לפחות 3 חברות בכל יום.
הרי לא יתנו " למלכת הכיתה" ללכת לבד ללא "נתינות" שסובבות אותה 😄
אני במטבח חותכת עגבניה ושומעת קולות צהלה של ילדים בוקעים מחדר המדרגות
לא, זה לא יתכן שזו ביתי, החברות שלה אף פעם לא מרעישות ככה
אלו בטח הנכדים של השכנה...
הרגעתי את עצמי והתרכזתי בעגבניה.
הדלת נפתחת
" שלום אמא, היום הבאתי הרבה בנות..."
הרבה? דאגה מקננת בליבי, כמה זה הרבה?
אני רואה את הילקוט האדום ונטע נכנסת ואומרת יפה שלום
אחריה טל
עדן, שני, מיכל
עד כאן אני עוד יכולה לספוג
הדלת נשארת פתוחה
אור ויעל נכנסות
יובל, מוריה ו....
אם אני לא מתבלבלת בספירה היום שם 11 בנות
נו נו אני חושבת, לפחות אני יכולה להקים נבחרת כדורגל נשים עכשיו.
הקטנה מסתכלת ורואה את המבט הקפוא בעיני
"אמא לא היתה לנו ברירה, אנחנו צריכות לעשות פרויקט ורציתי שכולם יבואו לפה
כי אני רוצה להיות האחראית.
אני צוחקת לי בתוכי, לא היתה פעם שהגברת הקטנה שלי לא תהיה ה--" אחראית"!
והיא ממשיכה להסביר:
" אמא אנחנו צריכות לחבר 6 בריסטולים יחד אז צריך להזיז את הרהיטים בסלון כי אחרת לא יהיה לנו מקום...
זהו הלכה מנוחת הצהרים .
חצי שעה חלפה
הסלון שלי נראה כמו חמ"ל מלחמה
כל הרהיטים הועברו לחדרים אחרים
במרכז פזורים בריסטולים, מסביב צבעים שחלקם גם הספיק לצבוע קצת את הריצפה
טושים בכל מקום, כמה זוגות מספריים
דיסק של שירי הפסטיגל ברקע
והכי חשוב 10 בנות מאושרות זוללות פיצה ( שהזמנתי בהוראת ביתי)
ומקשיבות לקטנה שלי שמחלקת את העבודה לכולן.
זה הבית שלה ולכן היא המפקדת על הכל
ובעצם גם עלי
ואיך אני אוהבת את המפקדת הקטנה והמתוקה הזו.
}}{{
להרגיש את הלמטה
פורסם לפני שעתיים ב - 10 בפברואר, 2009 בשעה 19:16
אדון שלי
אתה תבוא אלי ותחדיר בי את מבטך העמוק
אני אשפיל את עיני אתה תרים את סנטרי ותכוון את ניצוץ עיניך ישר לתוך אישוני
ככה תשאיר אותי בדקת דומיה כשכל ניצוץ שלך חותך עוד פלח מגופי
תאחוז בערפי ותפיל אותי על השטיח.
ראשי על הכר וגופי מתוח למולך
מבטך יתמקד על פיטמוטי הניצבות
רגעי שקט
חולץ את נעליך, משליך את גרביך
פורם את כפתורי החולצה וזורק אותה על הספה
פותח את מכנסיך מוציא את חגורת העור השחורה
מתיישב עלי וכורך אותה סביב צוארי
מהדק
מחזק את ההידוק
רואה את הפחד בעיני
מהדק עד למירווח הנשימה הקטן ביותר
עוד רגע ןגם את זה תיקח ממני
ואז מה יקרה איתי...?
עוצר נותן לי את הפתח הזה לנשום דרכו
נשימותי כבדות
אני שואפת הרבה אויר רוצה למלא את ראותי שיהיה בהן מספיק אויר לעת מצוא
מתבונן בליבי העולה ויורד בקצב מסחרר
שומע את נשימותי המהירות
מחייך
מהדק עוד לוחץ לוקח לי את טיפת האויר האחרונה שעוד היתה לי
שניה
שתיים
שלוש
אולי יותר ... לא ספרתי
משחרר
מוריד את החגורה מצווארי
מתקרב עם הפנים לעברי
לשונך מלקקת את שפתי החיוורות
הרגשתי צורך לדבר
אני... לללללא...
שששש... אתה משתיק אותי
שום מילה
תנשמי לאט
מלטף את פני
הרוגע חוזר גם אלי
אני שלווה ועוצמת עיניים
קם ממני ומבקש להשאיר את העיניים עצומות
להמשיך לנשום נשימות עמוקות
שומעת את מכנסיך נוזלות לריצפה
רגל אחת שלך עולה על מתני
מוחצת
אצבעות רגליך מלטפות את עורי
לדעת שהרגל שלך עלי זו הרגשה עילאית
טוב לי
הלחץ גדל בבת אחת
שניה נוספת ורגל שניה נעמדת בין שדי
אני השטיח וגופך עומד זקוף מעלי
מרגישה את משקל גופך מוחץ אותי למטה למקום הטבעי שלי
לוחץ שם בין שדי, זה כואב זה טובבבבבבבב
עיניים עצומות מתמכרת לגופך החסון מעלי
רגל אחת שלך מתרוממת ונעמדת על פני
אני משמיעה צרחה מהפתעה וכאב
מרגישה סטירה קלה מאצבעות רגליך
סטירה שאומרת לי תרגעי
אפילו פני שטוחות עכשיו בעבור רגליך
שוכבת נסערת נוכח ההרגשה
עוד לא הצלחתי להרגע
אתה יורד ממני
פקחי את עינייך עכשיו
פוקחת אותן בזהירות ורואה אותך יושב מולי בתחתוני הבוקסר
אין מראה יפה מזה
מרגישה איך ליבי הומה איך אני רוצה אותך
מבט נוסף מגלה שידך אוחזת ב...
ההבעה בפני משתנה, לזה לא ציפיתי...
-המשך יבוא בקרוב-
יצאתי לצעידת בוקר
אנשים חולפים על פני חיוך נסוך על פניהם וכולם מברכים אותי בחג שמח.
לא
ברור שלא שכחתי
זהו יום הבוחר
אבל חג?
לא בישלתי אוכל מיוחד, לא אפיתי עוגות ואפילו לא קניתי יין
לא מתכוונת לחגוג, לא מרגישה שזה יום חג
מה גם שאני כבר צופה שבעוד שנה וחצי שנתיים יהיה שוב יום שכזה ...
מה איתכם חוגגים?
אני לא אשבור את העונג של כולם
שיהיה חג שמח
:))
לא ראיתי את המיסרון שאדוני שלח לי בשעת הצהרים,
האנטיביוטיקה הורגת אותי, נרדמתי מתשישות.
בערב ראיתי הודעה ממנו:
"....מסתבר שהיינו ביחד במיטה
כל אחד במיטתו
מחכה שזו תהיה אותה מיטה...."
רוצה, כל כך רוצה להגיע לאותה המיטה ויותר נכון רוצה להיות המיטה שלך אדוני.
מחכה להרגיש אותך מעלי , נהנה להתרפק על גופי
חובק את ראשך בין שדי,
רואה את פיטמותי זקורות לכבודך,
מרגיש את נטיפי מפלי,
טועם ממיצי תאוותי, לוקק את דפנות מערתי,
מוחץ באיברך את כוסי שומע ברקע את המיקצב המרוגש של פעימות ליבי,
וככה נישן לנו שנינו את השינה המתוקה ביותר.
שיהיה לילה חם רטוב ומתוק לכולם
פעם שאלתי עץ / דתיה בן-דור
פעם שאלתי עץ:
"עץ, איך זה להיות עץ?"
"אתה בודאי מתלוצץ,"
אמר העץ
"לא ולא," אמרתי.
"ברצינות גמורה
זה טוב או רע?"
"רע?!" תמה העץ. "מדוע?"
"ולא איכפת לך שאתה תקוע כל השבוע?"
"אינני תקוע
אני הרי נטוע."
"ולא מתחשק לך לפעמים
ללכת לבקר חברים,
או לראות מה נשמע במקומות אחרים?"
"אין לי צורך לנוד ולנוע.
צפורים מזמרות לי באופן קבוע,
פרפרים לי נושקים,
מלטפת הרוח,
ולנגד עיני כל האופק פתוח."
"ובלילה, כשכולם ישנים אז מה?"
"בלילה אני מאזין לדממה
ושומע
איך נושמת האדמה,
איך פירות מבשילים,
איך יורדים הטללים.
ובתוך ענפי ישנים גוזלים
ואני שומר על שנתם."
"אני אוהב אותך עץ," אמרתי
והלכתי אל גני
ונטעתי לי עץ
מול חלוני.
בשני קצוות הגינה בביתי שתולים שני עצי שקדיה
חג האילנות היום
פתחתי את החלון לראות את העיצים המלבלבים ביום חגם.
השקדיה השמאלית נראתה זקופה לבנה טהורה ומהודרת שכזו
לעומתה השקדיה שבצד ימין זכתה לפריחה לבנה מועטה ביותר,
מראה היה שפוף ואפילו העלים היו צבועים בירוק חיור שכזה.
העפתי מבט נוסף בזו הלבנה. היא גאה היא יציבה היא חוגגת באושר
ומה על השניה השפופה החיורת שלובן מועט ניבט מימנה?
מדוע מזלה לא שפר עליה?
שבוע אחד בשנה עץ השקדיה עוטה לובן והנה גם בשבוע הזה היא לא זוכה בהילה הזו?
חשבתי לעצמי עד כמה שני עיצים אלו הם בעצם סמלי החברה שלנו.
איך גם אצלינו יש את יושבי כיסאות השן שיתהלכו להם שבעים גאים ומרוצים לעולם לא יבינו באמת מהו מחסור מהו עוני מהו מצב שלא מאפשר לחגוג
ולמולם יושבי הקרנות שלא באמת יכולים להרשות לעצמם לחגוג.
עצוב לדעת שיש כזו קטביות בין אנשים.
עצוב לחשוב על אותם אלו שמתלבשים בהידור והולכים לצפות בהצגת ערב
ולסעוד את ליבם במסעדה יוקרתית כשמולם חיים אלו שמסתפקים בלחם ומרגרינה.
עצוב לראות את הילד שמביא לבית הספר כריך מהודר עם נקניק שמן ומולו את הילד שלהוריו לא היה כסף לתת לו כריך.
עצוב לראות את האישה שמגיעה שלוש פעמים בשבוע למספרה לפדר את עצמה
ומולה את זו שקורעת תחת נקיון בתים רבים.
האם יהיה לזה אי פעם סוף
האם באמת כולנו עיוורים נוכח התופעה הקשה הזו?
39 חום ולעיתים אפילו יותר
שיעולים שגורמים לי לראות ניצוצות מעיני
הרגשה סמרטוטית שלא נותנת לי לתפקד
ככה ביליתי את הסופשבוע.
היום אחרי צילום התברר שאני עם דלקת ריאות
רק זה חסר לי
ועוד שיש לי מחר מסיבת ט"ו בשבט, ענקית מטעם המתנ"ס, לכל התושבים.
הציפו אותי באנטיביוטיקה שמחלישה אותי יותר.
לאור המצב עכשיו לא נראה לי שאגיע מחר למסיבה וזו בעיה כי אני אמורה לארגן אותה
אבל אני כמובן לא רוצה שחצי עיר תחלה בדלקת ריאות בגללי והשיעולים שלי עזים ביותר.
אחרי שני אופטלגין החום קצת ירד.
נכנסתי לראות מה קורה בכלוב, 12 הודעות כולם בנוסח של:
" איפה את" למה לא שומעים מימך" " נעלמת"?
תודה לכל הדואגים.
עוד קצת הצפה אנטיביוטית לגופי ואתאושש.
ערב מקסים
ו... לא כדאי להיות חולים
:/