הכל התחיל בקליק

פתק לבן חיכה לי על השולחן במשרדי,
ב- 10 בבוקר ישיבת עבודה, תביאי את קלסר הפרויקט
ותבטלי את כל הפגישות המתוכננות בקשר אליו.
מה?
שוב הבוס שלי הולך לבטל לי כל מה שתיכננתי?
אני עובדת על זה קרוב לשבוע, מתאמת פגישות, דואגת לרכוש את הציוד המתאים
ועכשיו הוא שוב עומד לבטל הכל?
זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי, הבוס ההססני שלי לא נוהג לבטוח באף אחד.
אני מתכננת הכל לפרטי פרטים, מפרטת לו הכל , הוא יודע שאין דבר כזה שאני לא אצליח
ובכל זאת מחוסר ביטחון הוא פשוט יבטל הכל!
נכנסתי למשרד
"אין לי הרבה זמן , מנגינה, זו תהיה ישיבה קצרה, תשמעי חשבתי שוב על הפרויקט, זה לא ילך
קפצת גבוה מידי, את לא תצליחי לעמוד בזה לא בתקציב ולא בתיכנון.... "
ואחרי עוד גיבובי משפטים שכבר לא היה לי חשק להקשיב להם שמעתי בסוף את המשפט הדוקר כל כך:
" בואי נרד מזה..."!
זהו
הוא שוב טירפד לי כל מה שתיכננתי
5 שנים אני עובדת אצלו, כל דבר שתיכננתי תמיד הצליח על הצד הטוב ביותר ולמרות זאת הוא לא לומד לבטוח בי.
פאק
לא היה לי חשק לעבוד יותר
נכנסתי למשרד, נעלתי את הדלת ישבתי עם ראש מורכן על השולחן כשמוחי מרוקן לגמרי.
הפון מצפצף
האדון שלי שלח לי מיסרון
ידעתי שאם אני מתקשרת אליו עכשיו אני פורקת את כל העצב והעצבים שלי בשיחה הזו.
אין לי בעיה לעשות זאת, אדוני יקבל אותי בכל מצב רוח ותמיד רוצה לדעת כל מה שעובר עלי.
הקול ההחלטתי והרוגע שלו מאוד עוזר לי להרגע.
בכל זאת , כבר יומיים לא יצא לנו לדבר ולא מגיע לו לקבל אותי עם כל המיטען שעלי.
סימסתי לו שנהיה בקשר בעוד שעה.
השעה הזו תעזור לי להרגע מעט.
הכנתי קפה
ישבתי התבוננתי באדים העולים מהספל
עוד מבט ...עוד מחשבה..
ופתאום
זהו התעוררתי
ברגע אחד חזרתי להיות האישה ההחלטית.
אני הולכת להוכיח לו שלא צריך לבטל כלום
אני שולטת על הכל ואין סיבה שזה לא יצליח.
ואוווו בבת אחת הציפו אותי מלא אנרגיות .
כמה טלפונים
כמה מיסמכים שהורדתי והוספתי לקלסר הפרויקט
חצי שעה
ואני עם עוד שני מדריכים מתייצבים אצלו בחדר.
שעתיים שלמות ישבנו אצל הבוס המהולל.
אנחנו מתלהבים מראים לו הכל
עורכים מאזן תקציבי
מסבירים לו כל שלב מה הולך לקרות
מידי פעם הוא מנסה להגיד משהו ואני משתיקה אותו בלי היסוס
חחח אני המנגינה הנשלטת, משתיקה את הבוס הקשוח.
הפגישה הסתיימה
הייתי בעננים
למרות הכל התחשק לי פשוט לתת לבוס נשיקה, אבל זה היה משאיר אותו בהלם לגמרי 😄
יצאנו מהחדר נישקתי את שני המדריכים המקסימים שגיבו אותי בהכל.
זהו הפרויקט ממשיך...
הכל באחריותי
אני לא פוחדת לרגע ובוטחת בעצמי ובצוות המקסים שלי.
הכל נפלא
בעצם כמעט הכל
פיספתי שיחה עם האדון שלי
כבר יומיים לא יצא לנו לדבר, כל כך רציתי לשמוע אותו היום.
שום דבר לא יכול להיות מושלם בלי שיחה יומית איתו.
אני השולטת הכי נועזת בעבודה, אפילו את הבוס מעמידה בסוף במקום
אבל מול אדוני אני נמסה ומתמסרת לגמרי.
מתגעגעת אליך... מתגעגעת לקולך, כמהה לשמוע את מילותיך , רוצה להרגיש אותי נוטפת
למשמע טון דיבורך.
כמה טוב שאפשר לפשוט הכל למולו ולהיות פשוט ה"אני האחרת".

היום בערב כשתיכנסו למיטה ותתחילו לבצע את זממכם בבן או בת הזוג, עשו זאת מתחת לשמיכות. היכנסו עם הראש מתחת לשמיכה כך שבן הזוג לא רואה אבל מרגיש אתכם.
לכם יהיה מעט חשוך וחם, ככל שהטמפרטורה עולה, ככה גם הלהט ביניכם.
יש משהו מאוד סקסי ואינטימי בלהתנשק ולהתמזמז מתחת לשמיכות.
במיוחד עכשיו כשחורף והפוך מאוד עבה ומרופד.
תנסו, זה שווה
מנסיון
:)

בבית לידינו גרה משפחה מרוקאית עם שש בנות.
כבר הרבה זמן אני רואה את האם טופחת ומבינה שעומד להיות להם ילד שביעי.
כמובן שכולם מברכים אותם ומקוים לבן.
בשבת נודע לי שהיא ילדה במזל טוב... בת שביעית!
אפיתי עוגה וכפי שמתבקש משכנה טובה באתי לבקר אותה.
היא נראתה תשושה לחלוטין ולא הבחנתי בהבעת אושר בפניה.
הבת הגדולה הציגה את העוללית המתוקה בפני.
חייכתי ליטפתי אותה ושאלתי לשמה.
קוראים לה " טינה"
סליחה, אולי לא שמעתי טוב... איך קוראים לה?
קוראים לה " טינה", חזרו בשנית על השם.
שתקתי
בליבי כבר הבנתי שלמתוקה הזו לא צפוי עתיד ורוד במיוחד.
נכון היא עוד בת אחרי שש בנות
אבל לקרא לה - " טינה"?
אף אחד לא היה ערב להם שהילד השביעי יצא בן כמו שהם כל כך רצו.
אז למה להתנקם במתוקה הקטנה הזו?
לא ראוי ולא מובן
ואני אומרת זה לא העיקר להביא ילדים לעולם,
לכל אחד מהם מגיע לקבל מההורים את מלוא האהבה והאושר.
למה ההורים הדפוקים האלו לא מבינים זאת?

כמהה נפשי

אל הפרחים הפורחים

בצבעים יפים

אל השמש הלוהטת החמה

המזכירה אהבה

אל הרוח הקלילה הנעימה

מתפזרת בהנאה

אל מעיינות התשוקה התאוה

המתפרצות בלי הגבלה

אליך אדוני מלאכי הפרטי

המחדיר בי אהבה

אל הריח המושך המהפנט

של אהבה

אל גן העדן איתך

כמהה נפשי

שעריו עדיין נעולים עוד לא מיציתי את מיטב המאמצים

אתאמץ כל עוד הנני מלאת תשוקה

לאהבה..

איתך!

נשים ליד ההגה- כמה פעמים שמעתם את המשפט " לכי למטבח"
גברים- תודו, כמה פעמים אמרתם בלב הזוחלת הזו היא בטח נהגת...
הסירטון הבא מאוד הרגיז אותי
" זהירות נהגת"
כנסו, נראה מה אתם חושבים...?
http://www.sirtonim.com/zoom.php?id=4966&content_type=0

קמתי הבוקר
נשמתי עמוק
שקט בבית, כולם עדיין ישנו
עמדתי מול המראה התבוננתי עמוק
כחול עיני הבהיק למולי
אמרתי לעצמי, את אישה מנגינה, את חזקה
התמודדת עם הרבה שאול בעצמך,
הרי לפני כמה שנים איבדת ילדה
לפני כמה חודשים ילדת בסוף תשיעי ילד מת
ואם מכל זה נשארת חזקה,
בטח תוכלי גם לשדר חוזק מול אותו תלמיד.
החלטתי לקחת אותו לשיחת עומק. להסביר לו שהחיים ממשיכים וגם אביו היה רוצה לראותו מחזק את האם את האחים ואת כל המשפחה.
יתכן שאפילו אקח אותו אלי הביתה ליום יומיים,
זו קצת בעיה כי מצד אחד אני מאוד רוצה לתת לו הרגשה ביתית טובה ומצד שני אין לי רצון לגרום לקנאה אצל שאר התלמידים שדוקא הוא זוכה להתארח בבית של המורה.
בעוד שעה קבענו לדבר.
תהיה שיחה ארוכה, יהיו הרבה דמעות, אבל יש לי כוחות להכיל הכל.
ידידה מקסימה שלי רשמה לי באחת התגובות שלנו לנשים יש עוצמות חוזק רבות.
כמה שהיא צדקה.
אני מרגישה שהגעתי לעבודה עם כל העוצמות האלו.
בטוחה שיהיה יום הרבה יותר טוב ואפילו עם חיוכים.
קחו גם לכם ים של חיוכים.
(-:>

עבר עלי יום לא טוב בעבודה ( פרטים בפוסט הקודם)
נשארתי עם התחושות עד עכשיו:


וכל היום אני אישה עצובה.

עם כחול דומע בעיניים ובלי אף מבע.

מביטה לרחובות הריקים, הנוצצים, ונדמה שאף אחד לא מבחין באורם

וכולם רק מעדיפים

לשבת לבד.

לראות רק לבן

או שחור.

ולהתעלם מהעובדה,שזה כבר לא יום

זה כבר לילה

עוטף ושחור

ותמיד כשאני נמצאת, ככה, בלי שום תכלית או מטרה,

יוצאת ממני איזו אנחה. אולי מעייפות. אולי מייאוש, אני לא יודעת

כי רוב היום אני אישה עצובה....

בפוסט הקודם כתבתי על תחושותי בעקבות משהו שקרה היום.
קיבלתי המון פניות אדומות.
כולם שאלו אם אני בסדר, התעניינו לדעת מה קרה ומה הביא אותי לכתוב את מה שכתבתי.
תודה לכל הדואגים, זה נפלא לדעת שיש ידידים שמרגישים שקרה לי משהו
ומתעניינים בשלומי הנפשי.
לא ידעתי אם לחשוף זאת או לא אבל אני מרגישה צורך לספר.
היום נודע לנו שאביו של אחד התלמידים שלי התאבד.
הוא הסתבך בחובות כספיים עם השוק האפור והעדיף לברוח ולסיים את חייו.
במכתב שהשאיר התנצל וסיפר שלא רצה לגרום יותר עוול למשפחתו.
התלמיד הגיע ללימודים אבל כל היום הוא מסתובב בהרגשה שבלי אבא גם לו אין טעם לחיים.
שוחחתי איתו כמובן, אבל קטונתי ואני משאירה את רוב העבודה לצוות הפסיכולוגי שלנו,
התלמיד בהשגחה תמידית אבל כואב הלב לשמוע את תחושותיו.
כל אובדן מביא איתו כאב, קל וחומר אבדן של אבא בנסיבות כאלו.
אני עוד לא יודעת איך להגיב, גם בשיחה עימו די נעתקו המילים מפי.
מחר ודאי אשוחח עימו שוב.
בנתיים משתדלת לאסוף את עצמי וזה לגמרי לא פשוט.
ככה מתחיל השבוע
הגעתי לעבודה עם אושר וחיוכים ופתאום העצב הפנימי השתלט עלי.
המחשבות לא מרפות ממני, אני יודעת שהוא מחכה לעוד שיחה איתי, רוצה שאגיד לו את המילים הנכונות.
לא פשוט לי בכלל....
):

תמיד כשראיתי סרטים חשבתי, איך דברים כאלה יכולים לקרות?

ואז חשבתי לעצמי, זה בטח רק בטלוויזיה.

אבל מאז התבגרתי, ועברו עלי עוד כמה שנים ודברים מתחילים להראות לי אחרת,

המוות כבר לא רחוק, בתי חולים, התעללות, אלימות, ומשפחות הרוסות... ילדים רעבים

הבדידות והצער, כבר מוכרים לי היטב.

אהבות ואכזבות, תפילות ישנות שלא מתגשמות.


עכשיו אני כבר ילדה גדולה,

ואולי אלו שמכירים לא יודעים,

אבל אצלי הבחוץ הוא לא כמו הבפנים,

הבחוץ נראה אותו דבר, משעשעת, צוחקת ונמרצת,

אך, בפנים - עמוק עמוק, בתוך הנשמה, הדברים שונים לגמרי,

יש בי אנשים שאפילו אני לא מכירה.

אנשים עצובים,

אנשים שבכלל לא יודעים,

אנשים בודדים שקשה להם,

אנשים שקטים.

וכולם שם ביחד, עמוק בפנים,

עושים מסיבה של רגשות כואבים,

ובכל פעם מעלים זיכרון ובכל פעם גורמים לי לחשוב,

ובכל פעם גורמים לי לשבת בצד ולא לדבר עם אף אחד.


אז, לפעמים זה קשה,

ולפעמים זה נמאס,

אבל האני החדש שלי,

אלי כבר נכנס...


תמיד כשראיתי סרטים חשבתי, למה דברים כאלו צריכים לקרות,

עכשיו, כשאני מסתכלת ושואלת...

אני רואה את עצמי - בטלוויזיה...
עם הצחוק ועם העצב
אני ממשיכה לנגן את מנגינותי
שבוע נפלא לכולכם
}{

הרבה מדברים ומתכוננים ליום האהבה
בין השאר שמעתי מידיד שלי את הדעה הזו:
"יש נשים שמעדיפות שהגבר יאהב אותן ביום האהבה ולא יעשה כלום בשאר ימות השנה,
ואישתי מעדיפה שאני יאהב אותה כל השנה חוץ מיום האהבה".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מה דעתכם על הדעה שלו?
איך זה אצלכם, אוהבים תמיד, מקדישים יותר ביום האהבה?
שתהיה שבת מלאת חום ואהבה
חיבוק נשיקה ואהבה גם ממני
}{