קמתי הבוקר
נשמתי עמוק
שקט בבית, כולם עדיין ישנו
עמדתי מול המראה התבוננתי עמוק
כחול עיני הבהיק למולי
אמרתי לעצמי, את אישה מנגינה, את חזקה
התמודדת עם הרבה שאול בעצמך,
הרי לפני כמה שנים איבדת ילדה
לפני כמה חודשים ילדת בסוף תשיעי ילד מת
ואם מכל זה נשארת חזקה,
בטח תוכלי גם לשדר חוזק מול אותו תלמיד.
החלטתי לקחת אותו לשיחת עומק. להסביר לו שהחיים ממשיכים וגם אביו היה רוצה לראותו מחזק את האם את האחים ואת כל המשפחה.
יתכן שאפילו אקח אותו אלי הביתה ליום יומיים,
זו קצת בעיה כי מצד אחד אני מאוד רוצה לתת לו הרגשה ביתית טובה ומצד שני אין לי רצון לגרום לקנאה אצל שאר התלמידים שדוקא הוא זוכה להתארח בבית של המורה.
בעוד שעה קבענו לדבר.
תהיה שיחה ארוכה, יהיו הרבה דמעות, אבל יש לי כוחות להכיל הכל.
ידידה מקסימה שלי רשמה לי באחת התגובות שלנו לנשים יש עוצמות חוזק רבות.
כמה שהיא צדקה.
אני מרגישה שהגעתי לעבודה עם כל העוצמות האלו.
בטוחה שיהיה יום הרבה יותר טוב ואפילו עם חיוכים.
קחו גם לכם ים של חיוכים.
(-:>
לפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 9:46
