לפני 15 שנים. 15 בפברואר 2009 בשעה 21:17
עבר עלי יום לא טוב בעבודה ( פרטים בפוסט הקודם)
נשארתי עם התחושות עד עכשיו:
וכל היום אני אישה עצובה.
עם כחול דומע בעיניים ובלי אף מבע.
מביטה לרחובות הריקים, הנוצצים, ונדמה שאף אחד לא מבחין באורם
וכולם רק מעדיפים
לשבת לבד.
לראות רק לבן
או שחור.
ולהתעלם מהעובדה,שזה כבר לא יום
זה כבר לילה
עוטף ושחור
ותמיד כשאני נמצאת, ככה, בלי שום תכלית או מטרה,
יוצאת ממני איזו אנחה. אולי מעייפות. אולי מייאוש, אני לא יודעת
כי רוב היום אני אישה עצובה....
