סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 6 באוקטובר 2008 בשעה 23:26

השעות הקטנות של הלילה
בימים כתיקונם אני כבר מנכרת בשעות האלו ופורשת למיטה
הלילה אני לא מצליחה להרדם
בליל מחשבות שעוטף אותי ולא מרפה ממני
אני רואה את סערת הרגשות שבני נמצא בה
הוא פגוע פיזית
זה לא מרפה ממנו כל מה שקרה לו
לא יודעת איך לתמוך בו
האם להתערב ולדבר איתו
האם לתת לו לעכל את מה שעובר ועובר עכשיו?
כל כך כואב כל מה שקורה ))):

הבז​(שולט) - דברי איתו, דובבי אותו, שיפרוק, שיוציא, שיגיד מה מטריד איך וכמה.

אסור לשמור בבטן, אסור לצבור תסכול כעס או פחד

לפתוח, ללבן, להבין

בגלל זה את אמא
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אכן אכן בתור אמא זו חובתי וזה מה שאני משתדלת לעשות
למרות שלא קל לפתוח אותו בימים סוערים אלו ובכל מה שעובר עליו
כמה טוב לראותך בבלוגי
מקוה שתשוב לבקר פה תמיד :)
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י