סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 30 באוקטובר 2008 בשעה 10:12

הוא: אני יכול לקנות לך משקה?

היא: את האמת אני מעדיפה את הכסף.


הוא: אני צלם. אני מחפש פרצוף כמו שלך.

היא: אני מנתחת פלסטית. אני מחפשת פרצוף כמו שלך.


הוא: היי, לא נפגשנו פעם? או אולי פעמיים?

היא: זה היה כנראה פעם אחת, אני בחיים לא עושה אותה טעות פעמיים.


הוא: איך זה שאת כזו יפה?

היא: כנראה לקחתי גם את החלק שלך.


הוא: את רוצה לצאת איתי בשבת?

היא: מצטערת, יהיה לי כאב ראש בסופשבוע.


הוא: הפרצוף שלך בטח גורם לכמה ראשים להסתובב?

היא: והפרצוף שלך בטח גורם לבטן שלהם להתהפך.


הוא: קדימה, אל תתביישי. תציעי לי לצאת.

היא: אוקי. צא!


הוא: אני חושב שאני יכול לשמח אותך.

היא: למה? אתה עוזב?


הוא: מה היית אומרת אם הייתי מציע לך נישואים?

היא: כלום. אני לא יכולה לדבר ולצחוק באותו זמן.


הוא: את יכולה לתת לי את השם שלך?

היא: למה? אין לך שם?


הוא: את רוצה לצאת לסרט?

היא: ראיתי אותו כבר.


הוא: איפה היית כל חיי?

היא: התחבאתי ממך.


הוא: האם לא ראיתי אותך אפהשהוא בעבר?

היא: כן. זה למה אני לא הולכת לשם יותר.


הוא: האם הכיסא הזה ריק?

היא: כן, וזה יהיה אם אתה תתיישב.

הוא: היי מותק, מה הסמל שלך?

היא: אין כניסה.

תעבירו לכל הנשים שרוצות ויודעות לצחוק,

(וגברים שמעריכים הומור טוב.)

LUZIPER​(שולט) - הוא: את משוכנעת שהפוסט הזה מיועד לכלוב?
היא: כן. ניסיתי לספר לחיות בכלובים שבגן חיות. הם? לא צחקו
לפני 15 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - חביב... :)
לפני 15 שנים
קצרים - חביב למדי
והגיל אינו חשוב.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י