לפני 15 שנים. 13 בינואר 2009 בשעה 13:45
בעקבות הפוסט הקודם שכתבתי על חיי הכפולים בתור אמא ובתור נשלטת
ועל התנהלותי מול ביתי הקטנה ומול דאגתי לאדון המתהווה שלי.
תפילה הגיבה לי וכתבה:
"למה שהיא לא תדע שבאמא שלה יש עוד צדדים גם בלי לחשוף פרטים?
למה אי אפשר להיות גם חזקה וגם מתמסרת?
זה לא נוגד או סותר. זה רק מראה על עומק."
האם באמת יש מקום לשתף את הילדים בנטיה הסמויה הזו להיות נשלטת ומתמסרת?
האם צריכה להיות עד כדי כך פתיחות איתם?
ואולי ידיעה כזו תערר את הביטחון והחוזק שאני משדרת להם?
יש לי דעה מאוד מגובשת בעניין. אבל אולי אני טועה בדרך מחשבתי?
מעניין לשמוע מה אתם אומרים?