הכל התחיל בקליק

ביקרתי הבוקר בשלושה בלוגים
בשלושתם היה שיר שהתנגן מהבוקר, בראש בעלי הבלוגים.
איזה כייף למי שמתחיל את הבוקר עם שיר בראש
הבוקר שלי החל במחשבה שהיום אין בוס בעבודה!
וזה אומר שאני חוזרת לכורסת הניהול
לא טוב לי שם על הכורסא השחורה, היא גדולה ואני טובעת בתוכה.
לא כל כך טובעת פיזית אבל טביעה נפשית יש.
אני צריכה לערוך שימוע לשני מדריכים שמועמדים לפיטורים.
רררררררררררררררר
למה?
למה אני צריכה להיות הרעה ולחרוץ גורלות.
איך הבוס יודע מתי לשחרר את עצמו לנופש סקי ולהשאיר אותי עם העבודות הכי קשות.
כמה שזה קשה. החלטנו בעבודה לקצץ ולהתייעל
ובתור התחלה מפטרים את אלו שלא יעילים.
אני אקשיב להם בתשומת לב
אבל שונאת לשחק את הבוסית הרחמנית שמסתכלת במבטי חמלה
או לנסות לנחם אותם שאולי אולי יש סיכוי שהם ישארו
ברור לי שהם בדרך החוצה ושימוע הוא הליך רשמי בלבד.
איזה יום קשה.
המדריכים בטח חושבים שאם אני זו שעורכת את השימוע אני אתחשב וארחם והם ישארו בסוף.
הם יודעים שאני יותר רכה מהבוס הקשוח האמיתי שלנו.
אבל הם לא יודעים שההחלטה כבר התקבלה והיא ממש לא בידי.
אוףףףף
גם אני רוצה להתחיל את הבוקר עם שיר מתנגן בראש
כרגע יש לי רק כאב ראש
😒