לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 9:23
מתעוררת וקר ואני לבד
מביטה בחלון, אתה רחוק ואין אף אחד.
הצלילים מתנגנים משיחת מהלילה הקודם
וליבי הכואב בחוזקה פועם.
מחשבות מדאיגות ממלאות אותי
ואני עמוק בתוך תוכי
לא רוצה להבין מה היא המציאות
ואני תוהה... מה היא השליחות ?
אצבעות רועדות עם כל משפט,
הזיכרונות והלב נצבט.
דמעה קפאה , אין לה מוצא
מחפשת לצאת, ממששת פרצה.
והשמש הרכה מהמזרח עולה
שולחת קרן אור חמה
ליטוף, חיבוק ונשיקה
במגע עדין ואהבה.
ואז הלב מתחיל לחייך מעט,
השקט חודר אל ליבי הקט
ממיס את הקור ששוכן בקרבי
נותן לדמעה לצאת לחופשי.
עוד ימים ספורים
ארגיש את מגעך
אהיה שם למטה
שלמה ובטוחה.
קרו שמש עוטפת אותי בחום
שיהיה גם לכם יופי של יום.