אני מאוד מזדהה עם הסיפור הזה
בהבדל אחד
בסיפור בני הבית יקבלו בסוף
אצלי לא יקבלו זאת לעולם :))
תקראו
---------------------------------
דובון קטון ניגש לשולחן, מתיישב בכיסאו הזעיר, נועץ מבט בקערה שלפניו, והנה היא ריקה.
> "מי אכל את הדייסה שלי?! ", הוא חורק.
> אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכיסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו, והנה היא ריקה.
> "מי אכל את הדייסה שלי?!", הוא שואג.
> מציצה אמא דובה מהמטבח וצווחת:
> "נמאסתם עלי כבר, בחיי, כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה?!
> אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם,
> אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח,
> אמא דובה הורידה כביסה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול ,
> אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון,
> אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את הכלב הארור,
> אמא דובה השליכה את האשפה, ועכשיו, כשסוף סוף הואלתם לגרור את אחוריכם
> ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד
> פעם אחת:
>
> עוד לא הספקתי להכין את הדייסה המחורבנת שלכם!".
לפני 15 שנים. 19 באפריל 2009 בשעה 14:08
