הלילה בחצות בני שב לארץ
אני כל כך מתגעגעת אליו
מילא אני
הקטנה שלי לא מפסיקה לבכות מרוב געגועים
כשהם יחד הם מתווכחים ורבים
אבל כשיש פרידה
או אז מתגלית האהבה האמיתית והקשר הנפלא שיש להם
כמה טוב שזה כך.
כל התקופה שהוא לא היה בבית הרגשנו כאילו צלע נלקחה מאיתנו
משהו היה חסר
הארוחות לא נראו אותו דבר
בני היחיד שאוהב חומוס ופתאום החומוס לא יוצא מהמקרר.
שעות הערב שכולנו יחד נראו פתאום שקטות מתמיד
זה לא שבני הוא רעשן גדול
אבל הנוכחות שלו פתאום איננה.
שלא לדבר על ידי הזהב שלו שחסרות לנו
תודה לאל הוא ירש מבעלי את כל היכולות המופלאות לתקן הכל
ואת הגישה המיומנת לסדר לערוך ולתקן הכל במחשב ולא רק שלו, גם במחשבים של כל השכונה.
לשני חברים שלנו נתקע המחשב והם מחכים בקוצר רוח לבני
כי רק עליו הם סומכים שידע איך לסדר את המחשב.
חבל הכביסה שלי נקרע
כבר 4 ימם שאני עם חבל אחד פחות
מחכה לבני - הוא יסדר זאת ברגע.
כמה שהילד הזה חסר
כמה שאני מתגעגעת
סופרת את השעות עד חצות
רוצה להיות הראשונה שמחבקת אותו ונותנת לו נשיקה כזו מתוקה
שרק אמא יכולה לתת.
הזמן זוחל לאיטו
למה???
😄
לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 11:09
