הכל התחיל בקליק

"שתי נשים שאבו מים מן הבאר, ניגשה אליהן שלישית. מרחוק ישב זקן אחד ונח על אבן.

אמרה האחת לחברתה: - בני זריז ואמיץ איש לא יעלה עליו בזריזותו.

- ושלי שר כזמיר, אין דומה לו בשירתו, אמרה השניה.

והשלישית שותקת.

- מדוע את שותקת ולא מספרת כלום על בנך? שאלו אותה שתי הנשים,

- מה יש לי לספר? אומרת היא, - בבני שום דבר מיוחד, נער הוא ככל הנערים.

שאבו הנשים מים מילאו הדליים והלכו לדרכן.

והזקן הולך אחריהן.

הולכות הנשים ועומדות, כבדים הדליים, הידיים כואבות, המים נשפכים, הגב כואב.

והנה לקראתן שלושה ילדים קופצים ורצים, הראשון מקפץ, מתהפך על ראשו, והנשים נהנות ממנו.

השני שר שירים, כזמיר ביער שר הוא, שומעות הנשים ומתמוגגות.

והשלישי רץ אל אימו, לקח ממנה הדליים הכבדים ונושא אותם הביתה.

שאלו הנשים את הזקן: - נו, איך הבנים שלנו?

- היכן הם? ענה הזקן- אני רואה בן אחד בלבד."
----------------------------------------------------------
לא סתם החלטתי להתחיל את השבוע עם סיפור.
בשבוע שעבר אימי עברה ניתוח.
כבר חודשיים ימים כל המשפחה מדברת על הניתוח הזה.
אחיותי הנחמדות דאגו מאוד לאימי אבל גם דאגו מי יעזור להן עם הילדים בתקופה הקרובה,
כי ידעו שאימי תהיה בתקופת החלמה ולא תוכל לעזור כמו תמיד.
אני משתדלת להסתדר לבד ולא להזדקק לאימי, תמיד הייתי כזו, מעדיפה לא ליפול נטל על אחרים.
כמה ימים לפני הניתוח, הודעתי למשפחתי שאני עוזבת הכל ונוסעת להיות איתה.
בישלתי אוכל שיספיק לגברים שלי לכל הימים שאעדר,
ניקיתי את הבית אירגנתי כביסות ודאגתי שלא יחסר להם כלום.
בבוקר הניתוח הגעתי לאימי וזהו מאז אני איתה.
סייעתי לה גם בבית חולים וגם בבית.
ערכתי קניות וובישלתי גם לקראת שבת.
בשבת אימי נחה בבית והשתדלתי שתרגיש כמו מלכה.
בישלתי אוכל מאוד טעים פינקתי אותה והכל כדי לעזור לה להתאושש.
יש לי עוד אחיות, אני לא באה בטענות, כל אחת עסוקה עם משפחתה,
היתה לי בקשה קטנה שאחותי תארח את ביתי הקטנה כדי שיהיה לי יותר קל בשבת.
לצערי ניתקלתי בסירוב ולא אכנס לנסיבות.
לא היססתי לרגע לעזוב את ילדי ואת משפחתי כדי לסייע לאימי וגם לאבי שממרום גילו לא קל לו במיוחד.
כל הימים הייתי שם ועשיתי הכל לבד אבל עם המון אהבה.
אפשר לחזור אחורה
לקרא שוב את הסיפור.
ובטח תבינו למה אני מתחברת אליו.
שיהי שבוע נפלא ורק בריאות לכולם.