הכל התחיל בקליק

אשמורת הבוקר של יום ראשון
שבוע חדש.
מנגינה נשארה גלמודה
פתאום אין סוגריים קושרות
זו לא הרגשת שיחרור
השיחרור האמיתי הוא להתמסר לאדון
תחושה של ריקנות מסוימת
מהולה בעצב, שמחה, תקוה, אי ודאות....
נפרדתי מאדוני
בעצם קשה לקרא לזה פרידה
הקשר היה חזק ונשאר חזק.
מעין פסק זמן
שאין לדעת לאן יוביל.
הזמרת אילנית מדברת על זה בשיר המקסים שלה
ולי נותר רק להזדהות עם המילים
לנסות לעכל את מה שעובר עלי
ולקוות ל... (ממש לא יודעת למה)
--------------------
מי הנחלים
מקיימים את הזרימה
שנה אחר שנה,
שנה אחר שנה.
הם יצננו
את רגלינו הדולקות,
רגלינו הדולקות
ולא את הנשמה.

כמו על נחלים
זרועותינו משתלבות
וגשר מהוות
לתום ולתקווה.
הכאב הזה,
הכאב המתלווה,
גם הכאב הזה
שייך לאהבה.

אנשים יוצאים
וחושבים להתראות
וזו הכוונה,
וזו הכוונה.
פעם נקיים
כי בפתק שבלב,
בפתק שבלב
הכתובת רשומה.